הבלוג של אורי הייטנר

אירוע בר המצווה הוא אחת הפסגות של חיי הקהילה באורטל, אם לא גולת הכותרת שלהם. אירוע נפלא, שמרבית חברי אורטל נרתמים להצלחתו, שמסיים שנת חינוך בלתי פורמאלי משמעותית ומעשירה. כך בכל שנה, וכך היה גם השנה.

העברת האירוע לערב הייתה צעד הכרחי, שכן השנה נפל האירוע בשבוע החם ביותר בתולדות האנושות. אך לדעתי, כדאי לאמץ את השינוי הזה באופן קבוע, לנוכח השינויים האקלימיים של השנים האחרונות.

כאשר החלה המסורת של אירוע לפני הצהרים, עדיין חששנו מצינת הערב הקיצי יותר מאשר מחום יולי אוגוסט. היום, המציאות אחרת.

אני מציע לבחון גם העברת האירוע ליום חמישי. אין ספק שהשבת הוא היום המתאים ביותר לאירוע קהילתי מסוג זה, אולם קיומו בשבת אינו מאפשר הזמנת בני משפחה וחברים דתיים, ולרבים מאיתנו יש כאלה. אי אפשר לעשות אירוע בבוקר באמצע השבוע, אך כאמור, כדאי לקיים את האירוע בערב. רצוי ביום ה', כיוון שרבים אינם עובדים ביום ו' וכך לא תהיה בעיה בחזרה המאוחרת הביתה, ויתכן מאוד שרבים יישארו בצימרים יום נוסף.

****

כל ההצעות הללו הן טכניות, אך ברצוני להעלות גם סוגיה מהותית, חברתית. בעיית הבלתי מוזמנים.

אירוע הבר מצווה הוא אישי וקיבוצי. הזמנת האורחים היא אישית – כל משפחה מזמינה את אורחיה מן החוץ ומאורטל. רוב החברים מוזמנים, אך יש חברים שאינם מוזמנים לאף משפחה. עוגמת הנפש של חברים שלא הוזמנו עלולה להיות קשה, ועלינו לתת לכך מענה.

היום המענה הוא הזמנתם לקחת אוכל הביתה. בעיניי, אין זה מענה. הבעיה היא גסטרונומית? בעיה של אספקת מזון? כל אחד יכול להסתדר היטב בלי הארוחה הזאת. הבעיה היא תחושת ה"כולם הלכו לג'מבו, ג'מבו, ג'מבו, ורק אותי השאירו בחושך השחור" [1]. זאת בעיה, שעלינו כקהילה שיתופית לתת לה מענה.

בר המצווה הוא אירוע אישי אך גם קיבוצי. זו חגיגה של שכבת גיל באורטל. זהו שיא בחיי מערכות החינוך והתרבות באורטל. זהו אירוע שאורטל משקיעה בו משאבים גדולים. זה אירוע שחברים רבים מאוד שותפים בו, כפעילים ותורנים. לא תקין, בעיניי, שחברי קיבוץ לא יהיו מוזמנים אליו (למעט המופע, שאליו באמת הכל מוזמנים). הדבר פוגע בחברים שאינם מוזמנים, באופן אישי, והוא בעייתי מבחינה קהילתית.

איך ניתן לפתור את הבעיה? אפשרות אחת היא המסלול הדיסקרטי. המארגנים יבדקו עם בעלי השמחה מיהם מוזמניהם, וידאגו באופן דיסקרטי לכך שאלה שלא הוזמנו, יוזמנו בידי מי שיחסית קרובים אליהם יותר. זהו פתרון בעייתי, לא נעים, אך עדיף על המצב הקיים.

אולם עדיף עליו בהרבה מסלול "שבת אחים גם יחד". במקום מוקדים דו-משפחתיים, לקיים את בר המצווה במתחם גדול משותף, כמו מגרש הכדורגל או הדשא הגדול מול חד"א. במתחם הגדול הזה, תהיה לכל משפחה פינה לה ולאורחיה ובאמצע יישבו חברי אורטל. כך, כל החברים יהיו שותפים. כך יוקל על החברים המתבלטים אצל מי ממזמיניהם לשבת, ומתרוצצים בין מתחם למתחם. כך תשב יחד כל הקהילה. נכון, במתחמים הגדולים הללו יש בעיה של צל, טבעי או מלאכותי, אך כאמור, אני מציע לחגוג בערב (ואפשר גם בשעה מאוחרת יותר מזו שחגגנו השנה).

כך, למשל, נחגג הבר מצווה במרום גולן – באופן יותר שיתופי מאשר אצלנו.

זאת הצעתי – חגיגת בר מצווה ביום ה' בערב, כאשר הארוחה היא במתחם גדול משותף וכל החברים מוזמנים אליה.

****

ולילדי קבוצת אב"א – בכל שנה נדמה שמופע כמו השנה, עוד לא היה. אבל הפעם אני באמת חושב שהייתה זו אחת ההופעות המוצלחות ביותר. לא רק בשל המופע, המשחק המשובח, הצחוק והשירה, אלא גם בשל המסר של בחירת שם הקבוצה ושל המופע.

בימים הקשים שאנו חווים – ימים של ספקות, מבוכה וסימני שאלה, אתם הצבתם סימן קריאה, באמירה ברורה של אהבת אורטל, של גאוות יחידה אורטלית. אמירה שאורטל היא הבית, ואנחנו כאן. אני מקווה ומאמין שהמסר הזה ישפיע על כולנו.