הבלוג של אורי הייטנר

צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם.

אני יודע שהמשפט הזה אינו עומד בתו התקן של קובעי הטעם התקשורתי והציבורי. המשפט הזה מיד מעורר גיחוך, שהרי הוא כל כך פאתטי, מלא בזיקפה לאומית ואפילו, רחמנא לצלן, ב... פטריוטיות, לא עלינו.

אבל מה לעשות, אני קצת מיושן, ואני מאמין באמת, ובכך שהאמת צריכה להיאמר. והקביעה הזאת היא אמת לאמיתה. כאשר אני מדבר על צבא מוסרי, כמובן שאיני משווה את צה"ל לצבאות ערביים, לצבא הרוסי בצ'צניה וכד'. נקודת ההתייחסות שלי היא צבאות המערב – ארה"ב ואירופה, במלחמותיהם בעיראק, באפגניסטן ובבוסניה. כל בדיקה כזאת, הן כמותית של  סטטיסטיקת הרג האזרחים, והן איכותית של הנורמות המוטמעות בצבא, מעידה על כך.

מדוע, אם כן, דווקא ישראל הפכה שם נרדף לפשעי מלחמה ורמיסת זכויות האדם? הסיבה לכך אינה קשורה למציאות עובדתית כלשהי, אלא למערכת תעמולה צבועה, שנועדה ליצור דה-לגיטימציה לישראל ולזכותה להגנה עצמית. מטרות המערכה הזאת הן בידודה של ישראל והבאשת ריחה בקרב הציבור בעולם, יצירת דמורליזציה בקרב הציבור הישראלי ואבדן האמונה בצדקת הדרך (לא בכדי, ישראלים ויהודים עומדים בחזית התקשורתית של המערכה הזאת) וקשירת ידי צה"ל כדי למנוע ממנו את ביצוע משימותיו. מטרת העל של המערכה, היא לדחוק את ישראל למצבה של דרום אפריקה תחת השלטון הלבן, כדי למוטט אותה כפי שהתמוטט שלטון האפרטהייד בדרא"פ. זו הסיבה לשקר הנתעב, הקושר את ישראל לאפרטהייד.

מתקפת הדה-לגיטימציה היא השלב הנוכחי במלחמה נגד קיומה של ישראל, לאחר שנכשלו אסטרטגיית המלחמה הכוללת ואסטרטגיית הטרור. המטרה היא אותה מטרה, וכמו מול שני האיומים הקודמים, אסור לנו להיות שאננים גם מול האיום הזה, המסוכן לא פחות.

למרבה הצער, ממשלת ישראל אינה מבינה את האיום ואינה מתמודדת איתו. טיפולה בפרשת המשט ובעיקר – התמודדותה עם תוצאות המשט, הן עדות לאובדן דרך, אובדן עשתונות וחוסר אונים. ממשלת ישראל אינה מבינה שאנו מצויים במלחמה, ואינה נוהגת במלחמה, כמו במלחמה. אין היא מציבה את המערכה במקום הראוי לה בסדר היום המדיני והתקציבי. הממשלה מגמגמת ומנהלת קרב מאסף מהוסס.

הגיעה השעה להשיב מלחמה שערה. עלינו לעבור ממגננה למתקפה. בראש ובראשונה – מתקפת הסברה להוכחת צדקת הציונות. המצב הנוכחי, שבו האויב מדבר בשם הצדק ואנו מגמגמים בשם הביטחון, מוביל אותנו לתבוסה בדעת הקהל העולמית, המקבלת את השקר הפלשתינאי. בנוסף להסברה הפוזיטיבית של הוכחת צדקתנו, יש מקום למתקפה נגטיבית. הגיעה השעה להעביר את המלחמה לשטח האויב.

כאשר מדינות כאיראן, לוב וסעודיה, שהמושג זכויות האדם אינו קיים אצלן, דיקטטורות חשוכות המדכאות את אזרחיהן, את הנשים בתוכן, את בעלי הדתות האחרות בתוכן, מובילות את המועצה לזכויות האדם של האו"ם, על ישראל לנהל מסע נגדן, לחשוף את פשעיהן נגד האנושות, לרדוף את נציגיהן בעולם בדרישה למתן דין וחשבון על הנעשה אצלן.

כאשר מתנהלת אינתיפאדה משפטית נגד קציני צה"ל ומדינאים ישראליים, יש לרדוף אחרי מנהיגי מדינות אלו בתביעות ועתירות אישיות, כך שלא יהיה מנוח לכף רגלם בשום מקום בעולם.

כאשר מתברר שגולדסטון, השופט היהודי שעמד בראש הוועדה שנועדה להעליל על צה"ל אשמת פשעי מלחמה, שלח דרום אפריקאים שחורים אל מותם כמשרת מערכת ה"משפט" של ממשל האפרטהייד, על ישראל לחשוף זאת, כך שהעובדה הזאת תגיע לכל בית בעולם החופשי.

לאחרונה התברר שטורקיה, שבשם זכויות האדם שלחה את המשט ה"הומאניטרי" לעזה כדי לפרוץ את ה"מצור האכזרי" הישראלי, משתמשת בנשק כימי נגד הכורדים, על ישראל להוביל מערכה בינלאומית להוקעתה. על הנשיא פרס וראש הממשלה נתניהו לעמוד בראש המערכה הזאת. על ממשלת ישראל לגנות את תורכיה. יש לכנס ישיבת פגרה מיוחדת של הכנסת כדי לגנות את תורכיה. על שר החוץ לקרוא לשגריר התורכי ולהביע מחאה חריפה ולזמן את שגריר ישראל בטורקיה להתייעצויות. על ישראל להגיש תלונה דחופה למועצת הביטחון של האו"ם ולתקוף את טורקיה מעל כל במה. וכמובן, לארגן משלחת הומאניטרית מתוקשרת לסיוע לכורדים.

כמה חבל, שאין בירושלים מי שיוביל מדיניות כזו.