אחד הדברים היפים והמוצלחים ביותר שקרו בגולן בעשור האחרון הוא מפעל ההרחבות הקהילתיות במרבית יישובי הגולן. שנות התשעים, בהם היינו בעיצומו של מאבק קשה על עצם קיומנו, היו שנים של קיפאון דמוגרפי מוחלט – לא נבנה בהם אפילו בית אחד בגולן. יישובים התבגרו, בתי ילדים נסגרו. תנופת הצמיחה הדמוגרפית באמצעות ההרחבות הקהילתיות שינתה באופן מהותי את המצב, הגדילה את היישובים, הצעירה אותם, הביאה לפתיחה מחודשת של פעוטונים וגנים והכניסה אליהם חדווה ורעננות.
עובדה זו אינה יכולה למוש מנגד עיניי, כאשר אני מבקר את רעיון ההרחבה הקהילתית ומציע חלופה טובה יותר. עצם הצמיחה הדמוגרפית היא תנאי לקיומו ולהמשכו של כל מפעל התיישבותי, וכל דרך לצמיחה עדיפה על קיפאון. אולם ניסיוני, כמי שעוקב מקרוב אחרי הנעשה ביישובים המורחבים, בגולן ומחוצה לו, הביא אותי למסקנה שהאיומים בדרך זו רבים ושעדיפה דרך אחרת.
ממעקב אחרי הנעשה ביישובים עם ההרחבות הקהילתיות, הגעתי למסקנה שתנאי הכרחי להצלחת המהלך הוא השתלבות ההרחבה ביישוב כקהילה אחת מאוחדת. פעם האמנתי ברעיון הקיבוץ השיזורי, ובהיותי מזכיר אורטל בשלהי שנות ה-90 יזמתי מהלך שנועד להקים הרחבה קהילתית ולקיים באורטל קהילה שיתופית ולצדה קהילה פרטית בשכונה נפרדת. היום ברור לי שזהו רעיון גרוע. יישוב המונה כמה עשרות או מאות משפחות, אינו יכול להתפצל למספר קהילות בתוכו. יש צורך בזהות יישובית ברורה, שבה ברור מה הכוונה כאשר התושבים והילדים אומרים "אנחנו".
הרחבה קהילתית של יישוב עשויה להצליח ככל שתושבי ההרחבה ישתלבו ביישוב, שיפעל כקהילה אחת. מציאות אחרת עלולה להביא לשתי קהילות לעומתיות, בעלות אינטרסים מנוגדים ולהביא לפיצול, כפי שקורה היום במעיין ברוך, שם חברים בהרחבה פרשו מהאגודה המוניציפאלית והקימו אגודה חלופית, הגובה מסים בנפרד ונבנית על בסיס לעומתיות לקיבוץ. מבלי לפסוק מי צודק במחלוקות בין חברי הקיבוץ ותושבי ההרחבה – ברור שלא זו הייתה הכוונה בהקמת ההרחבה, ושהמציאות הזאת של גולם שקם על יוצרו מסכנת את היישוב. מציאות כזאת רובצת לפתחו של כל יישוב הבונה הרחבה, וכדי למנוע זאת, יש לפעול לכך שהיישוב כולו יפעל כקהילה אחת.
מה פירוש קהילה אחת? פירוש הדבר לא רק אחידות בשירותים המוניציפליים, אלא בעיקר חיי חברה, תרבות וחינוך משותפים לגמרי. ומה בנוגע לאגודה השיתופית החקלאית (אגש"ח)? זו – עניינה בעסקים. כפי שכל תושב יכול לפתוח עסק, וכפי שכל שני תושבים או יותר יכולים להקים שותפות, כך קיימת שותפות בין כלל חברי הקיבוץ או המושב, ואין היא צריכה להשפיע על חיי הקהילה המורחבת.
כך האמנתי, ולאורך שנים, נהגתי להצביע על אחד מיישובי הגולן כמופת של הצלחה – בזכות היותו קהילה אחת; באמת קהילה אחת. אחד הביטויים להתערות האמיתית של תושבי ההרחבה ביישוב, הייתה בחירתם של תושבים מן ההרחבה לתפקידי מפתח כמנהל הקהילה ויו"ר האגודה המוניציפלית.
בסדנת "המרחב הפתוח" שערכנו אשתקד בגולן בנושא הקליטה ביישובים, המציאות טפחה על פניי, כאשר דווקא האנשים המובילים בהרחבה של אותו יישוב, ביטאו מרירות רבה על הפער הבלתי נסבל בינם לבין חברי הקיבוץ, בשל העובדה שאין הם חברים באגש"ח ואין להם חלק ונחלה בנכסי היישוב. אין זה מקרה שהטענה עלתה דווקא ביישוב שבו הקליטה הקהילתית מוצלחת כל כך – ביישובים שבהם לא נוצרה קהילה אחת, הבעיות הרבה יותר בסיסיות והתושבים כלל לא הגיעו לעיסוק בסוגיה זו. לנוכח הדברים, הבנתי איזו פצצה מתקתקת מתחת לפני השטח ביישובים המורחבים.
הצמיחה הדמוגרפית הכרחית, אך הדרך העדיפה אינה הרחבה קהילתית, אלא קליטה מלאה לחברות, במלוא מובן המילה. בקיבוץ שיתופי הדבר מובן מאליו – אי אפשר לקיים קהילה אחת, משותפת לשתי ישויות המבוססות על אורח חיים שונה כל כך. אך הדבר נכון גם בקיבוצים המופרטים – שם הקליטה קלה יותר, כיוון שאין היא דורשת מן הנקלט הצטרפות לשותפות כלכלית מלאה, וככזו היא מתאימה לאנשים רבים יותר.
האגש"ח אינה רק עסק, אלא היא גם שותפות חברית, הנותנת מענה לערבות הדדית ומספקת ביטחון סוציאלי לחבריה והיא הבעלים על נכסים ביישוב. לכן, סגירתה בפני רבים מתושבי היישוב יוצרת שני מעמדות ופוטנציאל לפיצוץ חברתי בעתיד. הקליטה לתוך האגודה היא אינטרס מובהק של האגודה – ללא קליטה, בכל שנה היא תזדקן בשנה, ובכך היא עלולה לנוון את עצמה לדעת.
מה אני מציע? קליטה לחברות בקיבוץ, כל קיבוץ על פי דרכו. קליטה בקיבוץ השיתופי לאורח החיים השיתופי. קליטה בקיבוץ המופרט לאורח החיים הנהוג בו. ליישובים שכבר יש בהם הרחבה קהילתית, אני ממליץ לפתוח את האגש"ח להצטרפותם של תושבי ההרחבה המעוניינים בכך. על התנועה להוביל את המהלך הזה.
* "ידיעות הקיבוץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
