הבלוג של אורי הייטנר

המחקר שזיכה אותי בפרס, הוא על קהילת "ניגון הלב" בעמק יזרעאל – ראשון בתי התפילה במרחב החילוני. עצם השימוש במונח "חילוני" בעייתי, והרי החיבור בין תפילה וחילוני, יש להודות, אינו חיבור טבעי. ספק רב האם חברי קהילת "ניגון הלב" מגדירים עצמם כחילונים, לבטח חברי הנהגת הקהילה, אותם ראיינתי. גם אני איני מגדיר עצמי כחילוני. בשיח הציבורי הנהוג בישראל, כל מה שאינו דתי אורתודוכסי מוגדר כחילוני. בתי התפילה, ובראשם "ניגון הלב", שוברים את החלוקה המסורתית הזאת, הרבה מעבר למסגרות הלימוד ובתי המדרש, שניתן היה לראות בהם מענה לעניין אינטלקטואלי גרידא של אליטה תרבותית חילונית, ובכך אני רואה תרומה מהפכנית שלהם לתרבות ולחברה היהודית בישראל. 

התבקשתי לשאת הרצאה בת 5-10 דקות על עבודת המחקר. זוהי משימה בלתי אפשרית. מה מהדברים שחקרתי אינו ראוי להיכלל בהרצאה? על מה לוותר, על מה לא לספר? החלטתי להסתפק בטעימה קלה. בפתח המחקר הצבתי שורה של שאלות שהעסיקו אותי, ושהמחקר הוא המענה להם. בסקירה זו לא אכנס לתשובות, אלא אציג את השאלות. אני מקווה שהצגת השאלות תגרה את סקרנותכם ותביא אתכם לקרוא את המחקר כולו. כל מי שיבקש לקרוא את המחקר – אשמח מאוד לשלוח לו אותו בדוא"ל.

אקרא כאן כמה קטעים מן המבוא לעבודה:

בחנוכה תשס"א, דצמבר 2000, נערכה במועדון הותיקים של מושב נהלל קבלת שבת שאותה הובילה קבוצת פעילים מהמדרשה ב"אורנים". לאירוע הגיעו תושבים מעמק יזרעאל המעוניינים בחיבור לתרבות יהודית ישראלית, חברים בקיבוצים ומושבים שחיי התרבות ביישוביהם דעכו במשברי ההתיישבות וההפרטה וסקרנים. לא היה זה אירוע חד פעמי, אלא קבלת שבת ראשונה, וכפי שהודיעו המארגנים – אחת לחודש תתקיים קבלת שבת כזו.

היה זה האירוע הראשון של קהילת "ניגון הלב", עוד בטרם ניתן לה שם. היום מדובר בקהילה פעילה מאוד, עם מנהיגות ברורה, שחלקה עובדת בקהילה בשכר, המקיימת פעילות ענפה ובה קבלת שבת מידי שבוע, אירועים בכל החגים, טקסי בר מצווה לחבריה, פעילות צדקה וחסד, קבוצות לימוד ופעילות חברתית ותרבותית לחבריה ולסביבה. מרכז הווייתה התרבותית של הקהילה היא התפילה

– אף שחבריה שייכים למרחב החילוני בחלוקה הסוציולוגית המקובלת. מתוך הקבוצה הזאת יצאו ייחורים – עשרות קהילות תפילה נוספות בעמק ובכל רחבי הארץ. בכך מובילה קהילת "ניגון הלב" מהלך תרבותי רוחני חשוב ביותר בחברה הישראלית. הקהילה פועלת בכל השנים בנהלל.

בעבודה זו אחקור את הקהילה הזאת מבחינה היסטורית, סוציולוגית ותרבותית. דגש מיוחד אשים על המנהיגות בקהילה, שהינה סוגיה קריטית להבנת קיומה של הקהילה, פעילותה והצלחתה.

בעבודה אבחן את הסוגיות הבאות:

א. הקמת הקהילה, בינויה, התפתחותה ואופן פעולתה כחברה. שאלה מעניינת בסוגיה זו, היא האם ועד כמה התפתחותה למה שהיא היום

ב. סוגיית המנהיגות הרוחנית והמעשית של הקהילה – מקומה בקהילה, מעמדה כהנהגה רוחנית, יש המכנים אותה "הנהגה רבנית", בקהילה של חילונים. ומכאן - האם ועד כמה הקהילה הזו היא דמוקרטית ושוויונית?

ג. כפל החיים הקהילתיים של חברי "ניגון הלב" - שמרביתם חברי קיבוצים ומושבים, לצד היותם חברים בקהילה הזו, שהינה אזורית, על יישובית. כיצד החברות ב"ניגון הלב" משפיעה על תחושת השייכות שלהם לקהילה היישובית ולהיפך?

ד. מה הצורך הרוחני והתרבותי שהביא להקמת "ניגון הלב" והאם הקהילה נותנת לכך מענה? מה הדילמות והסוגיות התרבותיות והרוחניות בהן מתלבטת הקהילה, ובעיקר הנהגת הקהילה, ומה המענה הניתן להן?

ה. פעילות הקהילה למען צדק חברתי ופעילות צדקה וחסד – מה משמעותה לקהילה ומה חשיבותה לחברי הקהילה?

ו. הזיקה בין קהילת "ניגון הלב" לקהילת "בני ישורון" בניו יורק, וההשפעה העצומה של "בני ישורון" על הקהילה.

ז. השפעת "ניגון הלב" על הקמת קהילות נוספות ברוחה.

ח. קהילת "ניגון הלב" לאור המחקר הנוגע לקהילתיות.

הפרק השמיני אינו חלק אינטגרלי מן העבודה. המחקר הינו עבודה סמינריונית במסגרת לימודיי לתואר שני ביהדות במכון שכטר בירושלים. דרישות המוסד האקדמי חייבו אותי להוסיף פרק של מחקר השוואתי. פרק זה שופך אור נוסף על הסוגיות הסוציולוגיות שנדונו במחקר, ובעיקר בנושא ההנהגה הקהילתית, אך אין הוא חלק מן המחקר עצמו.

מאחר ו"ניגון הלב" היא קהילה צעירה, והתופעה של קהילות התפילה אותה חוללה "ניגון הלב" צעירה עוד יותר, המחקר הוא בתולי. העבודה מתבססת בעיקר על ראיונות עומק עם המנהיגים המרכזיים של הקהילה: שי זרחי, ביני תלמי, חן צפוני, רעות המר ועידית שגב. מאחר ושמתי דגש חזק על סוגיית המנהיגות, החלטתי להתמקד בראיונותיי בהנהגה. הראיונות התקיימו בין פברואר לאוקטובר 2009. אל חלק מן המרואיינים שבתי בשאלות נוספות במהלך הכנת המחקר. כן, התבססתי על מאמרים והרצאות של המרואיינים ועל גיליונות הדף השבועי של הקהילה.

קהילת "ניגון הלב" היא הדור הרביעי, כאשר אני מגדיר דור לאו דווקא מבחינת אורך תקופה, אלא מבחינה מהותית התפתחותית, של היצירה התרבותית היהודית בהתיישבות העובדת. קהילת "ניגון הלב" נוסדה בעיקר בידי חברי המדרשה ב"אורנים", כקומה נוספת על הוויית המדרשה בעשרים שנותיה הראשונות, כפי שניתן ללמוד מן המחקר. המדרשה היא הדור השלישי, שהובילה התפתחות תרבותית יהודית ענפה בכל רחבי הארץ, בפרט בתחום בתי המדרש הפלורליסטי, עוד טרם הולדת "ניגון הלב". מייסדי המדרשה, שחלקם הם מייסדי "ניגון הלב" , הם תלמידיהם המובהקים וממשיכי דרכם של אנשי חבורת "שדמות", החוגגת השנה יובל לפעילותה, ונהוג להציגה כמחוללת מהפיכת השיבה ליהדות בתנועה הקיבוצית, כאנטיתזה להוויית ההתרחקות מכל דבר תרבותי יהודי, שאיפיין את התנועה עד אז. רק אתמול שמעתי שוב את התיאוריה הזו ברב שיח שנכחתי בו בכנס "הקהל".

אני כופר בתיאור הזה. אכן, התרחקות כזאת הייתה, ועד היום אנו אוכלים את פרי הבאושים שלה. אולם לצדה, לאורך כל השנים, נעשתה יצירה תרבותית יהודית משמעותית ביותר בתנועה הקיבוצית, שאותה הובילו מספר קטן של חברים, נושאי הדגל והלפיד של ההתחדשות היהודית הקיבוצית. בלעדיהם, ספק אם הייתה צומחת היצירה של שלושת הדורות הבאים. הדור הראשון להתחדשות היהודית בהתיישבות העובדת כלל אישים כיהודה שרת, מתתיהו שלם, אבא קובנר, אריה בן גוריון ואברהם אדרת, ויבדלו לחיים ארוכים מיכאל בהט וצבי שוע. אחד הבולטים בדור הראשון היה זכריה גורן. אני גאה לקבל פרס אותו הגה ויזם זכריה לזכר בנו אפרא, שנפל במלחמת יום הכיפורים. הפרס הזה הוא גם הדרך הנאותה להנצחת פועלו של זכריה. ואין מתאים יותר להנצחתו, ממחקר על מפעל תרבותי רוחני יהודי קהילתי נפלא כל כך, שיצא מתוך הוויית ההתיישבות העובדת ומתקיים בתוכה, כקהילת "ניגון הלב".

העניין שלי בקהילת "ניגון הלב" אינו רק אקדמי, אלא גם אישי. אני רואה עצמי מקורב לתפיסה התרבותית והרוחנית של הקהילה, ואני גם קשור אליה באופן חלקי. את ראשיה אני מכיר מפעילותי בתחום ההתחדשות היהודית, ובעיקר משנתיים בהם למדתי בבית המדרש "ניגון" במדרשה ב"אורנים", בהנחייתם של שי זרחי וביני תלמי, מנהיגי קהילת "ניגון הלב". מאחר ומשפחתה של אשתי, יעל, חיה בנהלל, ואנו מרבים לבקר שם בשבתות, אני מרבה להשתתף בתפילות "ניגון הלב". את טקס בר המצווה של בננו הבכור עמוס עיצבנו ברוח טקס "ניגון הלב". בתקופת כתיבת העבודה, השתתפותי בקבלות השבת ואירועי החג של "ניגון הלב", היוותה בעבורי גם תצפית שדה במסגרת המחקר.

אני מודה לצוות השיפוט שמצא את עבודתי ראויה וזיכה אותי בפרס.

לסיום, ברצוני לקרוא מכתב שכתב לחברי קהילת "ניגון הלב" חתן פרס ישראל, פרופ' אליעזר שבייד, גדול הוגי הדעות היהודיים שצמחו במדינת ישראל, לאחר ביקור בקהילה: "ההשתתפות בקבלת השבת של קהילתכם החילונית בנהלל הייתה לי חוויה עמוקה מאד. בפעם הראשונה ראיתי קהילה חילונית שאינה יראה לא מאלוהים ולא מסידור התפילה המסורתי ויודעת לבטא את עצמה בצורה יצירתית וספונטאנית מתוך מסורת הדורות. לקהילה כזאת, שבה אוכל לצאת מהבדידות שהרגשתי, ועדיין אני מרגיש, כשאני משתתף בתפילות של שבת ומועדים בקהילות אורתודוקסיות, קונסרבטיביות או רפורמיות, או מן הקור והניכור שהרגשתי בקבלות השבת והחגים שערכתי כשהייתי ה"תרבותניק" של קיבוצי, ייחלתי מנעוריי. ראיתי בקהילתכם ציבור של יחידים שנהנים מן היחד, שמביעים ביחסם זה לזה ולילדיהם הרגשת שייכות לכלל ישראל ולרצף דורותיו, שנותנים לכך ביטוי בתפילה היוצאת מן הלב ומרקידה את הגוף, ובטכס שאינו חוצץ בין הספונטאניות לבין הלמדנות, כדרך שיכולים לנהוג רק אנשים שהפנימו את מורשתם עד כדי הפיכתה ללשון נפשם. תמיד האמנתי שאפשר להגיע למעלה זו עם ציבור "חילוני" ממש כשם שאפשר להגיע אליה עם ציבור דתי, ואתם הוכחתם שהדבר אמנם אפשרי.

תהיו ברוכים ותזכו לרוות את הרבים מברכתכם!

במכתב הזה סיימתי גם את העבודה.

אני מנהל היום את מרכז "יובלים" - מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית, הפועל במכללה האקדמית תל-חי. מרכז זה, יחד עם המדרשה ב"אורנים", מכון "שיטים", "הזית", בינ"ה ושאר הארגונים הרבים הפועלים להתחדשות יהודית, מהווים תנועה תרבותית וחברתית, המחוללת מהפכה תרבותית לא רק בחברה הישראלית, אלא בתולדות העם היהודי.