הבלוג של אורי הייטנר

בבוקר שבו החליטה הממשלה על השינוי בחוק האזרחות – הצהרת אמונים למדינת ישראל "כמדינה יהודית ודמוקרטית", פרסמתי ב"ישראל היום" מאמר בו תקפתי את היוזמה. טענתי, שמדובר בצעד מיותר לחלוטין, שאינו מחזק במאומה את צביונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וכיוון שהוא מעורר סערה ציבורית וביקורת בינלאומית, נזקו רב מתועלתו. טענתי, שאת צביונה היהודית, הציוני והדמוקרטי של המדינה יש לעגן בחוקה, ושבועת האמונים תהיה למדינה ולחוקתה.

אף על פי כן, אילו השתתפתי באותה ישיבת ממשלה, הייתי מצביע בעד ההצעה. הסיבה לכך היא הקמפיין של מתנגדיה – לא ביקורת עניינית אלא הצגתה כ"גזענית", "פשיסטית", "כהניסטית" וכו'; טענות שווא, המשתלבות בתעשיית השקרים של מהלך הדה-לגיטימציה למדינת ישראל. מי שטוען שהצעה זו היא גזענית ופשיסטית, כמוהו כמי שטוען שמדינה יהודית ודמוקרטית היא גזענות ופשיזם, כמוהו כמי שמציג סתירה, כביכול, בין היותה של ישראל מדינה דמוקרטית להיותה יהודית. והרי זה לוז הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל.

כל עוד השקרים הללו נשמעים מפיהם של שונאי ישראל כרוניים כמו אחמד טיבי, אסד וגדעון לוי – ניחא… אלא שהפעם דברי הנאצה נשמעו מלב המיינסטרים –ממפלגת העבודה, משרים בממשלת ישראל. נדהמתי לשמוע סגנון זה מאבישי ברוורמן ובעיקר מיצחק הרצוג.

לפני 36 שנים, קרע מעל דוכן הנואמים של עצרת האו"ם שגריר ישראל חיים הרצוג, לימים – נשיאה השישי של ישראל, טקסט עם מסר זהה לדברים שאמר השבוע בנו. היה זה בדיון בו האו"ם גינה את הציונות כגזענות. אחד הטקסטים המכוננים במחשבה הציונית, הוא נאומו של מנכ"ל משרד החוץ יעקב הרצוג, בפולמוס עם ההיסטוריון הבריטי ארנולד טוינבי ב-1961. המסר האנטי ציוני של טוינבי דומה מאוד למסרי השר הרצוג, אחיינו של יעקב הרצוג. איזו התדרדרות ערכית.

איך התדרדרה מפלגת העבודה למקום הזה? הרי מפלגת העבודה תומכת מאז מלחמת ששת הימים בוויתור על חלקי א"י ובעקירת יישובים כדי שישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית. גם כאשר מפלגת העבודה זנחה את דרך הפשרה הטריטוריאלית ואימצה את דרך הנסיגה המלאה, היא טוענת שרק כך ניתן למנוע את "פתרון המדינה האחת", כלומר הכל כדי להבטיח שישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית. ופתאום, מפלגת העבודה מציגה הצהרת נאמנות למדינה יהודית ודמוקרטית כ… גזענות?! כ… פשיזם?! שמא התחרפנתם?

מפלגת העבודה מאבדת את דרכה. ביטוי נוסף לאובדן דרכה הוא עמדתה החדשה בנושא משאל העם, במקרה של נסיגה משטח ריבוני. בעקבות האישור של החוק בוועדת השרים לחקיקה, יצא נגדו אהוד ברק בחריפות וכינה אותו "מחסום בפני השלום ופגיעה ברצון העם בשלום". כיצד משאל עם פוגע ברצון העם? לברק פתרונים. אולם לגבי עצם יציאתו של ברק נגד משאל העם, בשם השלום, כדאי להזכיר מספר עובדות:

את משאל העם במקרה של נסיגה מהגולן יזם לא אחר מאשר ראש הממשלה יצחק רבין, בשנת 1995, בשעה שנשא ונתן עם הסורים על נסיגה מהגולן. רבין היה הגון דיו כדי להבין, שאי אפשר לקבל החלטה כזאת ללא אישור העם. טרם החלטתו, הוא הודיע עליה לנשיא קלינטון, שקיבל אותה בהבנה מלאה.

לאחר רצח רבין, שמעון פרס, שהתמנה לראשות הממשלה, הודיע שהוא מחוייב להחלטתו של רבין על משאל העם. בבחירות לכנסת ב-1996, התחייב פרס להביא להכרעת העם כל החלטה על נסיגה בגולן. בבחירות 1999 החרה החזיק אחריו אהוד ברק. כראש הממשלה, שעה שניהל את המו"מ עם הסורים, לא נסוג ברק כמלוא הנימה ממחויבותו למשאל העם.

עוד טרם היבחרו לראשות הממשלה, הצביע ברק, ראש האופוזיציה, יחד עם רבים מחברי סיעת העבודה, בעד "חוק שריון הגולן" – החוק שסייג נסיגה משטח ריבוני בהכרעת העם במשאל עם. רק לפני שנתיים הצביעה סיעת העבודה כולה בעד אותה הצעת החוק, העומדת כעת על הפרק, שהוצעה בידי חברי כנסת מ"קדימה" (אביגדור יצחקי ורוחמה אברהם). ההצעה התקבלה ברוב גדול מאוד בקריאה ראשונה, אך בשל התפטרות אולמרט והקדמת הבחירות לא עלתה להצבעה בקריאה שניה ושלישית. לאחרונה, הוחלה הרציפות על החלטה זו, כדי שניתן יהיה להגישה היישר לקריאה שניה ושלישית. בין המצביעים בעד הרציפות היה... אהוד ברק. האם קצת לחץ פנימי בתוך מפלגתו, גרם לו לשנות את עורו ולהפנות עורף בגסות כזו, למורשת רבין ופרס?

מפלגת העבודה מאבדת את דרכה. לאן מובילה דרכו של אדם הבוגד בדרכו? הסקרים מדברים על ששה מנדטים. המשורר משה טבנקין כתב לפני כארבעים שנה בשירו "ביום מסה": בבגוד באדם דרכו / מארבע רוחות העולם / רגליו יוליכוהו שולל / אל מחוז אין בו חפץ // מערה יער – אטום. / שחללו – בלוי. / שעיגולו – חתום. / שעפרו – קלוי. // שאין בו אבן על אבן. / שאין בו ענף לקושש. / שאין בו פחמי כיריים. / אין בו לחם. אין אש. אין מים. / שבו יש מלוא חופניים / רק אפר.

                                                                                                                                                                                                      * "ידיעות הקיבוץ"