הבלוג של אורי הייטנר

הקול הקורא שפרסמה היום המזכירות, בנוגע לשיח האורטלי, הוא קוד אתי לחיינו הקהילתיים, שראוי להתוות דרך לחיים הציבוריים של הקיבוץ.

****

לפני 30 שנה, שעה שהתמודד על הנהגת מפלגת העבודה, כתב יגאל אלון את ספרו השישי – "כלים שלובים", שחלקו מאמרים ונאומים שנשא לאורך דרכו הפוליטית וחלקו – מסות ומאמרים שכתב במיוחד לספר זה. הספר נועד להיות "האני מאמין" שלו, בהתמודדות על הנהגת מפלגתו והנהגת המדינה. הספר עסק בכל התחומים שעמדו (ועומדים עדיין) על סדר יומה של המדינה, חוץ וביטחון, חברה וכלכלה, חינוך וערכים. מקום מיוחד הקדיש למוסר הציבורי. אלון נפטר במפתיע, מדום לב, בעיצומה של ההתמודדות. הספר יצא לאור זמן קצר מאוד לאחר מותו.

אחד המאמרים המכוננים בספר זה נקרא "אתיקה בפוליטיקה". במאמר זה הציב אלון אבני יסוד לפוליטיקה ערכית, מוסרית ועניינית, פוליטיקה של אמת.

אחת הפסקאות עוסקת בסוגיית השיח הציבורי (המושג "שיח", שהינו תוצר של ההגות הפוסט-מודרניסטית, לא היה מקובל אז), והוא רלוונטי מאוד למה שנועד הקול הקורא ליצור באורטל. להלן דבריו של אלון:

"המטרה אינה מקדשת את האמצעים. אמצעים פסולים מביאים בסופו של דבר להסתאבות המטרה. מאבקי כוח, גם כאשר אינם נקיים ממהלכים טקטיים, אסור שיחרגו מכללי הפולמוס הפרלמנטרי ... הביטוי המוסרי למאבק פוליטי הוא התכנים ושיטות המאבק, ה'מה' וגם ה'איך'. חילוקי דעות, קוטביים ככל שיהיו, צריכים להתבטא במסגרת של ויכוח תרבותי ולא לגלוש לחיכוכים אישים העלולים לחרוג לתחום ההשמצה. מעבר ליריבות ומחלוקת, חשוב לשמור על שורת החברות ועל יכולת הידברות בין קבוצות ... יכולת הידברות היא המסד לאחריות משותפת והסדן שעליו מחושלת האחדות, למרות חילוקי השקפות ודעות".

                                                                                                                                              * מידף - עלון קיבוץ אורטל