לשם מה הוצע לשנות את חוק האזרחות, באמצעות הוספת המילים "כמדינה יהודית ודמוקרטית" להצהרת הנאמנות של מתאזרחים חדשים? הרי מדובר בתוספת חסרת משמעות, שאין בה כלום, שאינה מעלה ואינה מורידה דבר לעומת המצב הנוכחי?
הנה, סיבה אפשרית – המטרה היא להציב סולם כדי להוריד את ליברמן מהעץ עליו טיפס בבחירות בסיסמת "בלי נאמנות אין אזרחות". סיסמה זו נועדה לנגח את ערביי ישראל ולשסות בהם את אזרחי ישראל היהודים. הצעת החוק החדשה כלל אינה נוגעת לערביי ישראל. ההצעה עוררה תגובה פאבלובית של זיוף מחאה נגד "הגזענות והפשיזם" מצד ה"שמאל" האוטומטי, וכך ליברמן יכול להציג מצג שווא שהנה משנתו מתממשת, ה"שמאל" נהנה מהצגה עונתית של פסאודו – מחאה על לא כלום, ובפועל לא קרה דבר (עד שראש הממשלה נבהל, והציע הצעה המהווה שינוי מהותי – דרישה להצהרת נאמנות מיהודים העולים לישראל, כלומר נסיגה מאחד העקרונות המרכזיים של המדינה, האזרחות האוטומטית של כל יהודי העולה לארץ. אבל בתוספת הזאת הוא יצר מצב שבו, להערכתי, כל הרעיון ירד מהפרק וחוק האזרחות ייוותר כשהיה).
אין כל קשר בין הצהרת הנאמנות שבהצעת החוק, לסיסמאות הבחירות של ליברמן, אולם כיוון שסיסמתו של ליברמן עלתה על סדר היום, אני רואה בכך הזדמנות להביע את דעתי אודותיה.
גישתי הפוכה לזו של ליברמן. אנסח אותה כך: "בלי נאמנות יש אזרחות". וביתר פירוט – אין לי כל ציפיה לנאמנות למדינה מצד ערביי ישראל, וללא כל קשר לשאלת הנאמנות אני שולל כל הטלת ספק באזרחותם.
גישה זו נובעת מעמדתי החד משמעית, שישראל חייבת להיות מדינת הלאום של העם היהודי, מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית. גישה זו, שהיא בסיס קיומה של המדינה מיומה הראשון, מאותגרת בשנים האחרונות ברעיון הפיכתה של ישראל ל"מדינת כל אזרחיה". הסיסמה "מדינת כל אזרחיה" שקרית, מאחר ובעצם היותה דמוקרטית, ישראל שייכת לכל אזרחיה, לצד היותה מדינת הלאום של העם היהודי בלבד. הסלוגן "מדינת כל אזרחיה" הוא ביטוי מכובס לשלילת זהותה של ישראל כמדינת העם היהודי והניסיון להפכה למין מדינה אזרחית קוסמופוליטית.
אילו הייתה ישראל מדינה כזאת, נכון היה לדרוש מכל אזרחיה נאמנות מלאה. אולם מאחר ואני שולל מכל וכל את הרעיון הזה, אני סבור שדרישת נאמנות למדינת הלאום היהודית מן הערבים, אינה הוגנת. אי אפשר להחזיק במקל בשני קצותיו.
אי אפשר להתנגד לרעיונות של שינוי ההמנון להמנון שיבטא גם את מאווייהם של ערביי ישראל, ולצפות שהם יזדהו עם "נפש יהודי הומיה". מאחר ואני תומך בכל לבי בכך ש"התקווה" יהיה ההמנון הלאומי ורוצה לעגן זאת בחוקה, אני משלים עם כך ש-20% מאזרחי ישראל לא יראו בהמנון מדינתם את המנונם. אין הגינות בציפיה אחרת מהם.
ישראל היא מדינת הלאום היהודי, ואין לצפות מבני לאום אחר לנאמנות אליה. לא כל שכן, כאשר מדובר בבנים ללאום הנמצא במלחמה מתמשכת עם מדינתם. למי עליהם להיות נאמנים יותר – לעמם או למדינתם? לי אין ספק. אילו אני עמדתי בדילמה כזאת, ודאי שהייתי נאמן לעמי. המדינה היא מסגרת פוליטית. לאום הוא מהות חיים, הוא תרבות, הוא שייכות טבעית. אין זה הגון שאצפה מהם למה שלא הייתי מצפה מעצמי. כמדינה יהודית, עלינו לזכור את הגדרת היהדות "על רגל אחת": "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
קיומה של מדינת ישראל הוא פרי ניצחוננו במלחמה עם הערבים. אנו חוגגים ביום העצמאות את נצחוננו. אין זה הוגן לצפות מהערבים לחגוג את תבוסתם.
איני מצפה מערביי ישראל לנאמנות. עם זאת, הם ראויים לאזרחות, כבני מיעוט לאומי החיים במדינת ישראל. הם ראויים להיות אזרחים שווי זכויות, ואכן, חרף המלחמה המתמשכת, הם נהנים משוויון זכויות, והם הערבים היחידים במזה"ת הנהנים מזכויות אזרח ומחיים דמוקרטיים. לצד שוויון הזכויות – אין בישראל שוויון חובות. ערביי ישראל פטורים מחובת הגיוס לצה"ל. הפטור הזה מוצדק – אין לדרוש מהם להלחם נגד עמם או לשרת בצבא הנלחם בעמם. גם אין לסמוך על נאמנותם במלחמה כזאת. מן הראוי שאזרחי ישראל הערבים ישרתו שירות לאומי חלופי, אך ראוי שהדבר יעשה בהסכמה והידברות ולא בכפיה.
למה אני מצפה מאזרחי ישראל הערבים? לכיבוד החוק. כל עוד הם מכבדים את החוק, יש לאפשר להם חירות ביטוי מלאה, אף שדבריהם מקוממים וקשים לעיכול, לא אחת. יש לנהוג באפס סובלנות כלפי מעשים כמו המרד האלים באוקטובר 2000. אין לעבור לסדר היום על מעשים כמו השתתפותה של ח"כ זועבי בפעילות עוינת אקטיבית נגד ישראל. אך יש לנהוג בסובלנות כלפי דעות, הן מפי האזרחים הערביים והן מפי נבחריהם. אין לי טענות נגד ח"כ טיבי, המבטא עמדות לאומיות פלשתינאיות. כאדם לאומי, אני מבין ומכבד את רגשותיו הלאומיים. אני הרבה פחות סובלני כאשר עמדות כאלו נשמעות מפי יהודים, כמו גדעון לוי, עמירה הס, אילן פפה, יונתן שפירא וחבר מרעיהם.
סיסמת "בלי נאמנות אין אזרחות" היא עמדה בלתי הוגנת ואינה ראויה. כמדינה יהודית ודמוקרטית יש לשלול אותה.
* BSH