הבלוג של אורי הייטנר

ברכה לגדעון ישראלי בן ה-60

את גדעון הכרתי לפני 11 שנים, במסגרת המאבק על הגולן. את המאבק, בשנות ה-90, הוביל ועד יישובי הגולן, שהייתי אחד מראשיו. עם זאת, היה לנו חשוב שיהיה לצדנו גוף חוץ גולני, שיתן גב ציבורי למאבקנו. בראשית המאבק הייתה זו תנועת "רמה לישראל", שהייתה לימים המסד להקמת מפלגת "הדרך השלישית". בשנת 99' ברק הוביל בנחישות מהלך מדיני של ניסיון לסגת מכל הגולן בהסכם עם סוריה. אנו חידשנו את המאבק ביתר שאת. "הדרך השלישית", שכשלה בבחירות, התפרקה. היה צורך בגוף חדש, וכך קם המל"ג – המועצה הציבורית למען הגולן.

סוכם שהמועצה תעמיד פעיל במשרה, שירכז את פעילותה בשיתוף עם הוועד. הפעיל היה גדעון. אם זכרוני אינו מטעני, תנועת הקיבוץ הדתי מימנה את שכרו ורכבו. אז החלה היכרותנו. היכרות זו התעצמה והייתה לחברות דווקא לאחר הניצחון במאבק על הגולן. המל"ג לקחה על עצמה להיאבק גם למען בקעת הירדן, ואני מוניתי להיות דובר המל"ג, לצד דוברות הוועד. במשך כשנה, גדעון ואני עבדנו יחד, באופן יומיומי, וחלקנו בינינו אותו משרד. פעלנו נגד ויתוריו של ברק בקמפ-דיוויד והיינו שותפים לארגון הפגנות הענק בכיכר רבין ומול שער יפו. ליווינו את הקמת ועד יישובי בקעת הירדן. הוצאנו שני גיליונות של "דרך הגולן והבקעה" שהופצו כמוסף חינם ב"מעריב" ו"הארץ". בראשית מתקפת הטרור הפלשתינאית, הקרויה בשפה מכובסת "האינתיפאדה השניה", שעה שעוד התמקדה בעיקר ביש"ע, הקמנו את "הסולידריות הישראלית", שיזמה אירועים ועשיה שביטאו תמיכה וסולידריות של אזרחי ישראל בעורף עם תושבי יש"ע. בין השאר, ארגנו מופע ללא תשלום לתושבי יש"ע בהיכל הספורט ביד אליהו – חלקו הראשון של נעמי שמר וחלקו השני של רמי קליינשטיין, אליו באו אלפים מתושבי יש"ע, בני נוער ומבוגרים.

את שירותי במערכות הללו סיימתי ב-2001 כשהתחלתי את תפקידי כמנהל מתנ"ס הגולן. אבל קשרי החברות עם גדעון נמשכו ועם השנים העמיקו. מצאתי בגדעון שותף אידיאולוגי לדרך הקיבוצית והתיישבותית. בתחום הפוליטי יש בינינו חילוקי דעות. אף שבתנועה הקיבוצית יש הרואים בי ימין פנאטי, בעיני גדעון אני שמאל הזוי וסהרורי...

גדעון הוא איש אמת, אדם שתוכו כברו, איש מעשה המכוון תמיד לחזון, איש העוסק בצרכי הציבור באמונה ובמסירות. לוקאל פטריוט אמיתי לקיבוצו עין הנצי"ב ולעמק המעיינות כולו. ובנוסף לכך גדעון הוא איש רעים להתרועע, בעל חוש הומור מפותח וחבר אמיתי.

אחד הדברים המאפיינים את גדעון הוא אהבתו את הצבא ואת חיי הצבא. אני זוכר אותו הולך ברחוב, ובפניות אומר "זיג לפניך, רימון משמאל" וכו'. אני מתקשר לגדעון: "גדעון?" והתשובה – "שומע, עבור!" . ולא מדובר בסדירניק גולנצ'יק מורעל, אלא בסמג"ד במילואים...

והנה, הצעיר הזה, בעל נפש הילד, בן שישים! מוזר, פעם בני שישים היו קשישים. היום בני שישים הם אנשים צעירים, מבוגרים ממני רק ב-12 שנים. איך זה קרה? צריך לחקור זאת.

גדעון!

עשית כברת דרך ארוכה, אתה עשיר במעשים והישגים למען עם ישראל, ארץ ישראל, מדינת ישראל, ההתיישבות לגווניה, התנועה הקיבוצית, קשרי חילונים ודתיים ועוד. אבל אתה רק מחליף צד, באמצע הדרך, ועוד נכונו לך עלילות רבות.

אני מאחל לך עוד 60 שנות מעש מוצלחות לפחות כמו ה-60 הראשונות.