הבלוג של אורי הייטנר

ביהדות (המקור הוא דווקא בנצרות) קיים המושג ירושלים של מעלה – ירושלים השמיימית, ירושלים של החלומות, של התפילות, של כמיהות הלב ומשאות הנפש. ויש ירושלים של מטה – ירושלים הממשית, כאן על פני האדמה, לא בעבים מעל. "עצוב הוא להיות ראש העיר ירושלים", שורר יהודה עמיחי. ראש העיר ירושלים, עיר הקודש, בירת הנצח של עם ישראל וכו', עסוק בביוב, בארנונה, בהפגנות חרדים, בבניה בלתי חוקית; ירושלים האמיתית, המציאותית, היא עיר של בני אדם בשר ודם ובעיותיה אינן בעיות של מעלה.

כל חיי באורטל אני משדר במקביל בשני תדרים – אורטל של מעלה ואורטל של מטה. אורטל של מעלה היא מחוז החפץ, אורטל של החלומות, של החזון הגדול, אורטל כפי שהייתי רוצה שתהיה. אורטל של מטה היא אורטל של המציאות, עם הבעיות והאתגרים עמם יש להתמודד. כל חיי באורטל אני חותר אל אורטל של מעלה, ופועל, בעיקר בתפקידיי הציבוריים, באורטל של מטה, מתמודד עם אתגריה ומנסה לגשר ולמנוע נתק בין החזון והמציאות.

אורטל של מעלה, של משאת הנפש, היא קיבוץ שיתופי לעילא ולעילא. באורטל של מעלה אין כל קשר, ולו קשר קלוש, בין תרומה לתמורה. אולם באורטל של מעלה גם כל החברים מאמינים בדרך הזאת ורואים בה את תכלית חייהם בקיבוץ. באורטל של מעלה, באמת ובתמים, כל החברים נותנים ככל יכולתם, עם כל הלב, ובכך מממשים את השוויון ואת השיתוף. באורטל של מעלה התקציב הוא שוויוני לחלוטין, המושפע אך ורק מהצרכים השונים וממספר הנפשות במשפחה, ואין בו ביטוי לאינטרסים כוותק.

המציאות באורטל של מטה שונה. באורטל של מטה נוצרה מציאות שבה לא מעט חברים, ובהם חברים שכל חייהם הובילו ותרמו, אינם מאמינים עוד בדרך השיתופית של הפרדה מלאה בין תרומה לתמורה ורוצים לשנות אותה, אך רוצים להמשיך לחיות באורטל, לתרום ולתת לקיבוץ שיקר להם ושהשקיעו בו את כל מרצם, כוחם וכישרונם כל חייהם הבוגרים. אין טעם בשותפות שאינה וולונטרית, שאינה מתוך רצון ואמונה אמיתיים. דבקות בדרך ההפרדה המוחלטת בין תרומה לתמורה, ראויה באורטל של מעלה, שבה כל החברים חפצים בה. באורטל של מטה, דבקות בדרך הזאת עלולה להביא לאובדן של חברים יקרים, או למצב שחברים יחיו את השותפות כאנוסים, כמי שכפאם שד, בניגוד לרעיון השיתופי הוולונטרי. באורטל של מטה יש לתת מענה לבעיה הזאת, והמענה הזה אינו יכול להיות זהה למענה באורטל של מעלה.

באורטל של מטה, לאורך כל השנים אין שוויון בנתינה – יש חברים שכל חייהם מקדישים את כל ישותם לאורטל, בעבודה ובפרנסה, בפעילות ציבורית, בחברות בוועדות, בעשיה תרבותית וחינוכית, בהתנדבות וכמובן במילוי כל החובות ובכיבוד כל ההחלטות הקיבוציות. יש חברים שרמת המחויבות שלהם נמוכה יותר, יש כאלה שמחויבותם נמוכה הרבה יותר ויש גם חברים שמחויבותם נמוכה מאוד. השוויון במאמץ, באכפתיות, בתרומה על פי היכולת, המאפיין את אורטל של מעלה, הופך את השוויון בתמורה לטבעי ומובן מאליו. באורטל של מטה – קשה יותר ויותר להסביר את הפער הזה ולממש אותו. המציאות באורטל של מטה מחייבת תשובות שונות.

באורטל של מטה התקציבים אינם שוויוניים, בשל מרכיב הוותק ההולך ותופח משנה לשנה ויוצר פערים של כמעט 1:2 בין חברים. חברים צעירים, התורמים ככל יכולתם, יכולים לממש את צרכיהם פחות מחברים ותיקים שתרומתם פחותה. מציאות כזאת אינה יכולה להתקיים באורטל של מעלה. אולם באורטל של מטה זו המציאות, והיא מחייבת מענה שונה מזה של אורטל של מעלה.

הפער בין קיבוץ של מעלה לקיבוץ של מטה הביא את רוב הקיבוצים להפריט עצמם לדעת. אנו השכלנו לאורך השנים להשתנות ולהתאים את אורטל לתמורות הזמן ואתגריו. בזכות עובדה זו, נשארנו קיבוץ שיתופי בניגוד לכל סביבתנו. המציאות היום באורטל של מטה, מחייבת אותנו לכרסם ברמת השותפות וליצור קשר מסוים בין תרומה לתמורה. היפה בפתרון שמצאנו, הוא שלא שקענו לאורטל של מטה, למדמנת ההפרטה, אלא מצאנו דרך השומרת על זיקה חזקה לאורטל של מעלה ומממשת ברמה גבוהה רבים מערכי אורטל של מעלה.

אורטל שאחרי השינוי, אם יתקבל, לא תהיה אורטל של מעלה. גם היום היא אינה כזאת. אך אין זו אורטל של מטה, אלא – אורטל של אמצע. אורטל שלא איפסנה את חלומותיה, את חזונה ואת ערכיה, אלא מוצאת דרך רכה יותר לממש אותם, בהתאם למציאות המשתנה.

יהודה עמיחי כתב על ירושלים בספרו "פתוח סגור פתוח": למה ירושלים תמיד שתים, של מעלה ושל מטה / ואני רוצה לחיות בירושלים של אמצע / בלי לחבוט את ראשי למעלה ובלי לפצוע את רגלי למטה. / ולמה ירושלים בלשון זוגית כמו ידיים ורגלים, / אני רוצה להיות רק בירושל אחת / כי אני רק אני אחד ולא אניים.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל