הבלוג של אורי הייטנר

מזה כשנתיים וחצי אנו עורכים באורטל קבלת שבת. בכל שבת, משפחה אחרת מובילה את הטקס. השבת, "המשפחה המדליקה" הייתה צוות "חוויית החיות" – ענף האורווה ופינת החי, המנוהל כולו בידי בני הנוער והילדים. עמוס, בננו הבכור (15.5) הוביל את קבלת השבת. הוא כתב וקרא דרשה לפרשת השבוע:

פרשת תרומה מתארת תיאור מדוקדק של איך המשכן הזמני של אלוהים צריך להיראות.

הפרשה נפתחת בבקשת אלוהים ממשה שיבנה לו משכן. מקור המימון לבניית המקדש הוא תרומה ומכאן מגיע שם הפרשה.  כמה כל אדם צריך לתרום? לא כתוב מספר ואף יותר מכך לא כתוב שכולם צריכים לתרום, אלא כל איש אשר יחפוץ בכך יתרום כפי שידבנו לבו, כלומר כמה שהוא יחשוב שראוי לתרום. אם כך איך יגיעו לכמות האדירה של הזהב, הכסף, הנחושת, העצים, המשי, השמנים והעורות הנדרשת? אלוהים סומך על העם שיגיע לכמות הרצויה. ערך התרומה הוא ערך חשוב מאוד, ועל פיו אנו נוהגים בחווה. כמות השעות שאנו נמצאים בחווה עולה בהרבה על  חובת העבודה שלנו, ומלבד ההנאה שלנו מהרכיבה, אנחנו באים כדי לתרום לקהילה.

מניין היה לבני ישראל במדבר כל הרכוש הזה? אומנם הם "השאילו" משכניהם המצרים כלי כסף וזהב, אך האם הם לקחו כמות כה גדולה? שאלה זו נשארת ללא תשובה.

לשם מה בכלל אלוהים צריך משכן? הרי אלוהים נמצא בכל מקום ולא רק במשכן. בפרשה עצמה נאמר: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"? למה בתוכם ולא בתוכו? בתוכם יכול להיות בתוך כל אחד מבני ישראל.  אם כך,  המשכן לא דרוש לאלוהים אלא לבני האדם. אמנם היהדות היא דת מופשטת, אבל האנשים צריכים מקום שיאחד אותם סביב האמונה, כדי שלא יתפתו לעבור לאמונה הפגאנית, ולפיתרון המוחשי והפשוט יותר שהיא נותנת לדרכי הפעולה של העולם. מה שמבדיל את המשכן שמתואר בפרשה ממקדשים אחרים, הוא שבמרכז המקדש במקום פסלו של האל, נמצא ארון הברית שטומן בחובו את לוחות הברית, שהן עשרת החוקים הבסיסיים לחיים הראויים של האדם היהודי.

הבדל זה מצביע השוני בין הדתות. הדתות הפגאניות העמידו במרכז את האלילים ואילו הדת היהודית הציגה השקפה חדשה, שמקדשת את החיים, מעלה את חשיבותו של החוק ושל הצדק.