הבלוג של אורי הייטנר

כשהתקבלתי לחברות באורטל, היה עליי לקבל רוב של 2/3 לפחות בקלפי, לאחר תקופת מועמדות. כך נהוג בכל התנועה הקיבוצית. כל מי שחי בקהילה קטנה יודע מה רבה חשיבותו של כל פרט בתוכה – לטוב ולרע. אדם אחד עלול להרוס קהילה שלמה, ולכן היכולת של קהילה לבחור את חבריה היא יסוד מוסד בעצם יכולתה להיות קהילה.

חוק ועדות הקבלה שהתקבל השבוע בכנסת, מתון בהרבה מתהליך הקבלה לחברות בקיבוץ. הוא בסך הכל מתיר קיומה של ועדת קבלה, שרק מחצית חבריה הם אנשי היישוב, ביישובים המונים פחות מ-400 משפחות בגליל ובנגב, ומציב על הוועדה מגבלות המאפשרות לה למנוע קבלת מועמד רק במקרים חריגים במיוחד. אצלנו, מרכז הקליטה מוסמך לבצע את הסינון המוקדם הזה, ללא מגלבות כלשהן, אפילו בלי להביא את כל הפניות לוועדת הקליטה.

מתקפת העליהום על החוק הזה היא מתקפה על ההתיישבות כולה. מן הראוי היה שהתנועה הקיבוצית תעמוד בראש המאבק להעברתו, ותיתן גיבוי מלא ליוזם החוק, חבר התנועה הקיבוצית, שי חרמש. אבל התנועה הקיבוצית בחרה להשתפן ולהתקרנף, להיסחף כדג מת בזרם העכור של הפוליטיקלי קורקט, הרי לא נעים להיות בצד הלא נכון, כאשר מלבים בתוכנו היסטריה ופאניקה מול "מתקפת החקיקה הגזענית – פשיסטית – אפרטהיידית" ושאר שקרים. הרי גיבור התרבות אחמד טיבי השווה את ישיבת הכנסת שקיבלה את החוק לוועידת ואנזה – בה החליטו הנאצים על "הפתרון הסופי", השמדת יהודי אירופה, ואנו הרי רגילים להיות יחד עם טיבי בצד הנכון.

מתנגדי החוק מציגים אותו כשינוי דראסטי, "פשיזציה של ישראל", "מדינת ישראל ביתנו" (למרות שיוזמי החוק הם בכלל מ"קדימה"), "הלילה השחור של הכנסת", אבל האמת היא שהמציאות שהוא בא לעגן קיימת מראשית ההתיישבות הציונית.

החוק הזה אינו נוגע לקיבוצים, כיוון שעד היום טרם נפגעה זכותם של הקיבוצים לבחור את חבריהם. כנראה שהסיבה לכך היא השותפות הכלכלית – רצון להימנע, בינתיים, מכפיה על אגודה שיתופית לקבל לשורותיה חברים בניגוד לרצונה. אולם העליהום כבר נוגע להרחבות הקהילתיות בקיבוצים, ולא רחוק היום שבו הוא יפגע גם בקיבוצים עצמם. אני מניח שהתוקפים יאמרו שאמנם אין לכפות קבלה לאגש"ח, אך המגורים בקיבוץ הם זכות טבעית של כל אזרח ואין זכות למנוע מאזרח החפץ בכך, ללא הבדל דת גזע ומין, את זכותו לגור בכל בית פנוי בקיבוץ?

מתקפת העליהום על חוק ועדות הקבלה, היא עליהום על ההתיישבות, על מפעל ההתיישבות הציוני כולו. העליהום הזה נובע משתי אידיאולוגיות.

האחת היא האינדיבידואליזם הקיצוני. האידיאולוגיה הזו יצרה שיח זכויות שיש בו מקום רק לפרט, וכל קולקטיב מוצג בו כאיום שיש להגן מפניו על הפרט. אולם דמוקרטיה אמיתית אינה מגינה רק על הפרט, אלא גם על זכותם של פרטים להתאגד כקהילות. הקהילה נועדה להגן על חבריה מפני הניכור והאטומיזציה של החברה העכשווית, ולקיים ערכים של רעות, סולידריות, ערבות הדדית, הזרים כל כך לאידיאולוגיה האינדיבידואליסטית הליברלית הקיצונית.

דמוקרטיה אמיתית תאפשר לקהילה להתאגד כדי לקיים שותפות ערכית, רעיונית, תרבותית ודתית, כדי לקיים אורחות חיים משותפים. השיח האינדיבידואלי הליברלי הקיצוני – גס לבו בערכים הללו, הוא בז לשיח זהויות ותרבויות, הוא נלחם בו. ההתיישבות היא איום על האידיאולוגיה הזאת.

המקור הנוסף של המתקפה על ההתיישבות הוא האידיאולוגיה האנטי ציונית. האידיאולוגיה הזאת נלחמת בכל מה שמריח ציונות, ומה מריח ציונות יותר מהתיישבות ציונית? האידיאולוגיה הזאת, השוללת את הזכות לקיים מדינה יהודית, וטוענת שמדינה יהודית אינה יכולה להיות דמוקרטית ומכנה אותה בשם הגנאי "אתנוקרטיה", יוצאת גם נגד הזכות לקיים יישוב יהודי. כאשר יישובים בגוש משגב ניסחו את חזונם והגדירו את עצמם כיישובים ציוניים, עיתון "הארץ" יצא נגדם בשצף קצף וניהל נגדם קמפיין הסתה בו הם הוגדרו כיישובים גזעניים. שהרי הציונות, בעיניהם, היא גזענות.

השתמטותה והשתפנותה של התנועה הקיבוצית מלעמוד בראש המאבק למען ההתיישבות, מעוררת בי בושה גדולה. איזו צביעות, מצד תנועה שביישוביה מקיימת תנאי קבלה מחמירים אלף מונים ממה שהחוק מאפשר ליישובים הקהילתיים; מצד תנועה שהיה עליה לצאת למאבק פומבי בעד החוק ונגד תוקפיו; בעד ההתיישבות הציונית.

ומה נגיד, בקרוב, כשהקמפיין האנטי התיישבותי יתמקד בנו, בקיבוצים?

* "ידיעות הקיבוץ", "חדשות בן עזר"