הבלוג של אורי הייטנר

בהגדה של פסח, היפוכו של הבן החכם הוא הבן הרשע. בשפתנו, היפוכו של חכם הוא טיפש. במה עדיף רשע על טיפש? שהרשע יכול לתקן את דרכיו.

ישנה תופעה מוזרה – טיפשות מבחירה. אנשים חכמים, שבוחרים לנהוג בטמטום. נזכרתי בכך בראיון עם איש חכם לכל הדעות, חיים אורון - ג'ומס.

בראיון עמו, לרגל פרישתו מהכהונה הארוכה והמוערכת בכנסת, סיפר בגאווה על התנגדותו לשלילת הפנסיה מח"כ עזמי בשארה. במקרה זה, איש חכם כג'ומס לא רק נהג כטיפש, אלא ציפה ממדינת ישראל לנהוג בטמטום.

ג'ומס הסביר את התנגדותו המוזרה, בעמדתו העקרונית שפנסיה היא זכות שאין לגעת בה. עקרונית, הוא צודק – פנסיה היא זכות שאין לגעת בה. עקרונית – ראוי שלא לגעת בזכויותיו של אדם. אני מתנגד לחוק המאפשר שלילת אזרחות ממי שהורשעו בעבירות בגידה, ריגול וטרור. אמנם האנשים הללו הם חלאות; מבחינה מוסרית הם תחתית החבית של החברה, אך כפי שאין שוללים את האזרחות מרוצחים, אנסים וסוחרי סמים, כך אין לשלול אותה גם מהם. יש לישראל חוקי עונשין, ומי שהורשעו בדין – בית המשפט גוזר את עונשם ואין להוסיף עונש על עונש.

המקרה של עזמי בשארה שונה. בשארה חשוד בעבירות חמורות ביותר, של ריגול וסיוע לאויב בזמן מלחמה. אמנם מדובר רק בחשד – לא זו בלבד שבשארה לא הורשע, הוא אפילו לא הואשם ואף לא הספיק להיחקר. אולם הסיבה לכך שהליך חקירתו הופסק באמצע, היא בריחתו מפני החוק.

מבחינה משפטית – מי שלא הורשע הוא בחזקת חף מפשע. מבחינה ציבורית – איש ציבור שלא שיתף פעולה בחקירותיו, הוא בחזקת אשם, כל עוד לא הוכחה חפותו. בצדק סולקה נעמי בלומנטל מרשימת הליכוד לאחר ששמרה על זכות השתיקה בחקירתה, וכיוון שיצחק בוז'י הרצוג שתק אף הוא בחקירתו בנוגע לעמותות ברק, הוא בעיניי פסול למנהיגות ציבורית, לצמיתות.

בשארה, שהחשד נגדו הוא על עבירה כבדה הרבה יותר, לא שתק בחקירה, אלא נמלט מן החקירה. לכן, מבחינה ציבורית יש להתייחס אליו כאל אשם בעבירות המיוחסות לו ובשיבוש ההליכים המשפטיים. אולם בשארה לא בא על עונשו. האיש מסתובב חופשי, ומסית נגד מדינת ישראל בערוץ אל-ג'זירה ומעל כל במה אפשרית.

כיוון שבשארה אינו בארץ, אין דרך להעניש אותו, אלא באמצעות שלילת הפנסיה. אין כל סיבה שבעולם, שמדינת ישראל תמשיך לשלם לו פנסיה, כאילו דבר לא קרה. בתנאים הללו, מדינה צריכה להיות מטומטמת באופן קיצוני, כדי לשלם לאיש כזה פנסיה מקופתה.

אז על מה ג'ומס גאה כל כך? על כך שהוא מציע למדינת ישראל לנהוג בטימטום?

זאב ז'בוטינסקי כתב פעם, שאם כייס יכייס אותו שעה שהוא עומד דום לשירת "התקווה", לא ימשיך לעמוד דום כמו טמבל, אלא ירדוף אחרי הכייס. ג'ומס מציע לנו להמשיך לעמוד דום ולאפשר לבשארה לא רק לכייס אותנו, אלא גם לחרבן עלינו.

* "הזמן הירוק"