הבלוג של אורי הייטנר

תגובה לתמר עמר-דאהל: "ציונות או שלום", "הארץ" 15.4.11

במאמרה "ציונות או שלום", מסבירה ד"ר תמר עמר-דאהל שהציונות והשלום סותרים זה את זה, ומכאן שמי שרוצה בשלום – עליו לוותר על הציונות. מדוע קיימת סתירה כזו? לטענת עמר דאהל "הקיום הלאומי היהודי בישראלי הושג במידה רבה בחרב. המנהיגות הישראלית לדורותיה מחזיקה בעיקרון, שעל פיו הפרויקט הציוני נבנה על בסיס חזקה היסטורית של העם היהודי על א"י. ישראל הוקמה במאמץ צבאי אדיר, ומאז היא מנהלת מדיניות מלחמה שמטרתה העיקרית לשמר את ההישגים הטריטוריאליים שלה. כיבוש הארץ וקולוניזציה יהודית, תוך כדי דחיקת התושבים הפלסטינים בציון, הם מעיקרי המדיניות של ישראל הציונית מאז היווסדה. השמאל הציוני הוביל למעשה מדיניות זו". את מאמרה מסיימת עמר דאהל בתיאור המסקנה ההולכת וחודרת להכרה, ש"קיום יהודי בא"י אינו מספק ביטחון, ובטח ובטח שאינו הולך יד ביד עם שלום".

כדאי לנקות את מאמרה של הכותבת מהמסיכות ולהציג את דבריה באופן ברור. זכות ההגדרה העצמית, המקנה לכל עם זכות טבעית לריבונות במולדתו, היא זכות שקיימת לכל עם בעולם, זולת העם היהודי. כל עוד העם היהודי ינסה לממש זכות זו, הוא יתקל במלחמה. מאחר ונגזרה עלינו, היהודים בישראל, מלחמת נצח, עלינו להסיק את המסקנה, שעצם קיומנו הוא הפרעה לשלום. אם חפצי שלום אנחנו, עלינו לוותר על "קיום יהודי בא"י". או אז, בלעדינו, סוף סוף יהיה כאן שלום.

בעצם אפשר לתמצת את ההצעה של הכותבת במשפט קצר: הפתרון הסופי של בעיית היהודים.

האנטישמיות הבזויה ביותר היא האוטו-אנטישמיות.

למה אני בכלל מתייחס לגיבוב האוטו-אנטישמי החולני הזה? הבעיה האמיתית שלנו, היא שעיתון כ"הארץ" מקצה מקום בגיליון שבת, ובעצם כמעט בכל גיליון חול, שבת וחג, לרעיונות החולניים הללו.

* "הארץ"