לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2011

ואמות... ואוסיף ללכת (לזכרו של יוסי בנאי, במלאת 5 שנים למותו)


במלאת חמש שנים לפטירתו של יוסי בנאי, אני מפרסם מאמר שכתבתי ביום מותו:

 

באחד הטובים במערכוניו, מופתע יוסי בנאי מביקור בלתי צפוי. קולו של שייקה לוי מהדהד בדמותו של המלאך רחמים אנג'ל, שבא לקחת אותו למרום, או בלשונו "יותר למעלה ממה שלמעלה יכול להיות למעלה". בנאי מנסה להתחמק, מבקש "ברירת קנס", מזכיר שקנה פיס ("לפחות תחכו עד יום חמישי"). המלאך מבהיר לו, שזקוקים לו למעלה לתפקיד המלט בהפקת ענק עם הגדולים בשחקני הקולנוע בעולם, שהלכו לעולמם. קשה לעמוד בפיתוי, אך בנאי מסרב. "להיות או לא להיות זו שאלה גדולה. אבל אם להיות המלט או לא להיות, אני מעדיף לא להיות המלט ולהיות".

 

לאחר מערכון זה הוא שר את "יש כאלה שאומרים" אותו כתב בעצמו והלחין מוני אמירליו. שיר שכולו אהבת החיים. "כן יש כאלה שאומרים / שהחיים פה לא חיים / שבעולם הבא, רק שם/  נתחיל לחיות כמו בני אדם / שפה למטה זה נורא / יותר מסדום ועמורה / שזה עולם בלי תקנה / בלי ערכים ואמונה // אך כשנמות כך מבטיחים / נהיה כולנו מלאכים / ועם כנפיים מזהב / נעוף מעל שבילי חלב / ושם נהיה קרובים כל כך / אל הקדושים מהתנ"ך / וכל הצדיקים כולם / יהיו איתנו עד עולם // כל זה נכון אולי, אבל אני רוצה עוד קצת לחיות / למות פתאום פשוט חבל, גם לא הספקתי כלום לעשות / אני מאמין לחכמים שבשמים טוב יותר / אך לי למטה די נעים, אני רוצה פה להישאר".

 

מסר דומה שב ומופיע אצל בנאי כעבור למעלה מעשרים שנה, בשירו הפצפיסטי "למות למען רעיון" (לחן: יהודה פוליקר). "למות למען רעיון זה רעיון נפלא / אבל אני עוד חי כי בראשי הוא לא עלה ... למות למען רעיון, כן, זו ממש מצווה / אבל לאט למות, לאט, ובשיבה טובה".

 

נדמה שגם הפעם נקרא יוסי בנאי להפקה של מעלה. רציונליסטים ככל שנהיה, כבר קשה להתעלם ממקבץ האמנים שהסתלקו מאיתנו בשנתיים האחרונות. אולי באמת המפיק האגדי פשנל זימן אחרי מותו את מיטב הכישרונות עבור הפקת ענק. הרשימה ארוכה ומרשימה – נעמי שמר ואהוד מנור, אריק לביא ועוזי חיטמן, נתן יונתן ודליה רביקוביץ', אפרים קישון ושושנה דמארי. ועכשיו – יוסי בנאי.

 

****

 

יוסי בנאי הציג את המערכון הנ"ל בתכנית היחיד שלו "אני וסימון ומואיז הקטן" (בשנים 1980-1981). בעיניי, מופע זה הוא גולת הכותרת של הקריירה שלו. במופע זה הוא התגלה במלוא גאוניותו כיוצר וכמבצע, כמחזאי וכמשורר, כשחקן וכזמר. הוא הופיע במערכונים כמו "שלום אמונים וגוש עכשיו", במערכון בו הוא מבקר אצל ד"ר שלופטנישט ומתלונן על בעיות השינה שלו לאחר ששכניו המראקאס והקסטנייטאס התאהבו, עזבו את הבית וכעת הוא אינו יכול עוד להירדם ללא נגינתם שכל כך הפריעה לו לישון, במערכון על שיר האהבה הלירי שהוא שולח במברק לאהובתו ונענה בקולה המתכתי המנוכר של המברקנית רבקה מיכאלי ועוד. הוא שר את "אני וסימון ומואיז הקטן", "על הדבש ועל העוקץ", "יש כאלה שאומרים", "אני שר להעביר את הזמן", "אברם אברם", "מרוב אהבה", "לא אבקש את ידך", "אהבת עשרים השנה" ועוד ועוד.

 

באותם ימים, במקביל להופעתו, הופיעה שלישיית "הגשש החיוור" בתכנית החמישית והאחרונה אותה כתב וביים יוסי בנאי, ובעיניי, בתכנית הטובה ביותר שלהם בכל הזמנים – "קרקר נגד קרקר", עם מערכונים נפלאים כמו "קרקר נגד קרקר", "שירים ושערים", "ארץ משגעת" ועוד.

 

המפיק של בנאי ושל הגששים, פשנל, רכש באותה תקופה את קולנוע "רמה" בר"ג והפך אותו ל"תיאטרון דשא". שם צפיתי בשני המופעים הללו (את "אני וסימון" ראיתי פעמים אחדות). חברתי באותם הימים התגוררה בסמוך ל"רמה", וכך יכולתי לשמוע מביתה את החזרות ובכל ערב את המופעים.

 

האהבה שלי ליוסי בנאי היא משחר ילדותי. כילד קטן, בגיל הגן, היו לי שלושה תקליטים אותם שמעתי שוב ושוב, פעמים רבות ביום, מידי יום. האחד הוא "עוץ לי גוץ לי". שניים נוספים היו בקולו של יוסי בנאי – "מקס ומוריץ" ותקליט נוסף שבצדו האחד סיפורי הרשלה מאוסטרופול ובצדו השני "חכמי חלם". עד היום אני יכול לדקלם בעל פה רבים מהקטעים הנ"ל. "הה, כמה שהם היו חכמים..." קינח בנאי, באנחה, כל סיפור על חכמי חלם. עד היום, כשאני קורא לילדיי את "מקס ומוריץ", למעשה אני קורא את קריאתו של יוסי בנאי את הסיפורים. הסיפורים "מסתפרים" מפי כמו בגירסא דינקותא שלי, באינטונציה, בנגינה ובסגנון של יוסי בנאי.

 

אני אוהב את הסיפורים והשירים על ילדותו בירושלים, את השאנסונים הצרפתיים שלו, את המערכונים שלו מפיו או מפי "הגשש החיוור", להם האזנתי בילדותי מידי שבת בבוקר. את המערכון שלו עם יונה עטרי ואבנר חזקיהו (שהוקלט, אולי, עוד לפני שנולדתי) על ישיבת מערכת עיתון ספרותי בו הם משמיעים פרודיות על השירה האבסטרקטית המודרנית, בטקסטים כמו "הפינה משתלחנת מולי ושותקת / היא מבקשת שקט" או "השילק שנדם בשולי הזליף / עת מילמול השעון"... (דומני שניסים אלוני כתב את המערכון). את המעיין הבלתי נדלה של מטבעות הלשון פרי יצירתו, השפה "הגששית" שהיתה לחלק בלתי נפרד מן השפה העברית. את השפה שלו וההגיה המדוייקת שלו. את הקריינות שלו, מ"מקס ומוריץ" דרך "עמוד האש", ועד הדיסקים האחרונים בהם קרא משירת אלתרמן ואת ספר תהילים. אמן ענק!

 

****

 

את שירו "ענבלים" מסיים נתן אלתרמן במילים "להביט לא אחדל / ולנשום לא אחדל / ואמות // ואוסיף ללכת". ואכן, שלושה עשורים וחצי אחרי מותו, הוא ממשיך ללכת. ה"אלתרמניה" בשיאה, עוד ועוד שירים שלו מולחנים, ספרים שלו יוצאים לאור, מחקרים עליו ועל יצירתו נכתבים ומתפרסמים, ההערצה אליו גוברת. זו גדולתו של אמן. אמן גדול לעולם אינו מת. גם אם הוא מת בגופו, יצירתו ממשיכה לחיות אחריו ובזכותה הוא ממשיך לחיות בלב האנשים.

 

אמנים רבים נפטרו בשנים האחרונות, אך יצירתם ממשיכה להיות חלק מן התרבות שלנו. מאיר אריאל, בחייו, לא ידע עדנה כזו כמו אחרי מותו. גם שיריהם של נעמי שמר ואהוד מנור ממשיכים להיות חלק מאיתנו, ואני מאמין שעוד דורות רבים ישירו אותם. אין לי ספק, שגם יצירתו של יוסי בנאי תמשיך לחיות.

 

יהי זכרו ברוך!

 

נכתב על ידי הייטנר , 13/5/2011 16:11   בקטגוריות אמנות, אנשים, הספדים, תרבות, תיאטרון  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)