הבלוג של אורי הייטנר

תגובה ל"הגושרים רוצים לשכוח", "מידע 8" 20.5.11

מודה באשמה. אכן, בכל מקום באזור שבו מנסה עמותת "זוכרות" לקיים את הקורס שלה, אני מתערב ומנסה לשכנע את המארחים – מוסד חינוכי או קיבוץ, למנוע את הפיגוע הזה. למה מי אני? אזרח שאכפת לו. איש לא מינה אותי, נכון, ואין לי כל תפקיד או מעמד רשמיים בנדון. אולם כפי שאני מתכופף להרים פסולת מהמדרכה ולהשליך אותו לפח, וכפי שאסייע לפצוע מוטל על הכביש, ואין צורך בכל מינוי לשם כך, באותה מידה אני פועל ואפעל, כאזרח פעיל המגלה אזרחות טובה, לבלימת מסע הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל.

איך אני עושה זאת? אין לי כל סמכות, אין בידי כל צו סגירה, וגם איני חושב שהחוק צריך למנוע מ"זוכרות" לפעול, כל עוד אינם עוברים על החוק. אני בסך הכל מציג למארחים כמה עובדות, וסומך עליהם שיפעלו בהתאם. ואכן, עד כה יש לי 100% הצלחה. מהן העובדות שאני מציג? בעיקר ציטוטים מאתר האינטרנט של "זוכרות". הרי השם "זוכרות" הגיע היישר ממכבסת המילים. אני מניח שאף אחראי על מועדון בקיבוץ או על כיתת לימוד במוסד חינוכי לא היה משכיר אותו ל"ועד להנחלת מורשת הנכבה". אבל "זוכרות"? למה לא? מה הבעיה? בטח מדובר בקורס על אלצהיימר ומגדר. אז זהו, שלא. אני בסך הכל מסיר מכשול בפני עיוור. הרי ההחלטה אינה שלי.

כאשר הם מעוניינים לפתוח קורס בקריית שמונה, אני מציג למארחים את הגדרת ק"ש באתר "זוכרות": "התנחלות ציונית שהוקמה אחרי 1948 על אדמת חאלצ'ה". וכאשר מדובר בקיבוץ עמיר, אני מציג למארחים את ההגדרה "התנחלות ציונית שהוקמה לפני 1948 על אדמת א-דוארה". ובמכתב האישי שכתבתי לכל אחד מחברי הגושרים, ציינתי שמלחמת העצמאות שלנו נקראת באתר הארגון "נכבה", כלומר אסון, וציטטתי, את הגדרת ה"נכבה" באתר: "ההרס, הגירוש, הביזה, מקרי הטבח והאונס של תושביה הפלסטינים של הארץ ומניעת שיבתם של הפליטים הפלסטינים עם תום המלחמה, במטרה להקים את המדינה היהודית. הנכבה היא גם ... ההתעלמות מזכויותיהם של העקורים והפליטים. הראשונה בזכויות אלה היא זכות השיבה". במכתבי גם הזכרתי למה מתכוונים אנשי הארגון כאשר הם נאבקים נגד הכיבוש: אמנם, הם כותבים, "הקורבנות הראשונים של הנכבה של 1948 הם הפלסטינים, בעיקר הפליטים", אך גם אנו, היהודים, קרבנות של המלחמה. מדוע? "היהודים משלמים מחיר על היותם כובשים בארץ מאז 1948". כן, ה"כיבוש" הוא קיומה של מדינת ישראל. וברור גם מה משמעות הסיסמה "די לכיבוש" כאשר היא באה מהמקום הזה.

כל ישראלי שפוי, לא ירצה להפוך את ביתו במה להסתה נגד קיומה של מדינת ישראל. אז נכון, המועדון הוא עסק, וכפי שציינה בכתבה פעילת הארגון, "מדובר בפעילות עסקית". אך הכסף לא יענה את הכל. עסק הוא דבר חשוב, וראוי להפוך את מועדון החבר למרכז רווח לקיבוץ. אך לא בכל מחיר. לכסף יש ריח, ויש כסף שמוטב לוותר עליו. ומועדון החברים אינו רק עסק, אלא בראש ובראשונה ביתם של החברים. וראויים חברי הגושרים לכל שבח, על שקמו ותבעו לוותר על הרווח הצפוי, כי יש בחיים דברים חשובים מהכסף. כן, אותן מילים נשכחות כמו ערכים, עקרונות, אידיאלים.

צר לי על הכותרת הפרובוקטיבית, המכוערת והמגמתית "הגושרים רוצים לשכוח". לא, הגושרים פשוט אינם רוצים שביתם יהווה במה להסתה נגד קיום מדינתם.

* "מידע 8"