הבלוג של אורי הייטנר

ערב טוב וחג שמח לכולכם!

במגילת רות, אותה נקרא בחג, מתוארת חזרתה של נעמי, מלווה בכלתה האלמנה רות, הביתה לבית לחם. "ותהום העיר עליהן" נכתב. העיר נרעשת מאוד, וכל התושבים מתכנסים לקבל פני הבאות. זה התיאור הראשון, מני רבים, המבטא את רוח הקהילתיות בבית לחם. אין זה רק מקום מגורים, שבו כל אדם גר לעצמו, בניכור כלפי סביבתו. זאת קהילה, של אנשים שחיים זה עם זה, שאכפת להם זה מזה, העוזרים זה לזה. כאשר נולד בנם של רות ובועז, מתוארת שיחתן של הנשים עם הסבתא המאושרת נעמי, ברכתן אליה. מעורבותן הגדולה של הנשים באה לידי ביטוי אפילו בבחירת שמו של הילד (כמו בימים הראשונים של הקיבוץ): "ותקראנה לו השכנות שם, לאמור: יולד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד, הוא אבי ישי אבי דוד".

במגילת רות אנו פוגשים את התגשמותם בפועל של אחדים מן החוקים הסוציאליים המרכזיים בתורה – הלקט, השכחה והפאה. רות יוצאת לשדה כדי ללכת אחרי הקוצרים ולאסוף את הלקט, השיבולים שנשרו מן האלומות, ושהתורה מצווה עלינו להניחם לעני.

מצד שני, מעבר למילוי חובת הלקט, לא מצאנו התארגנות מיוחדת של תושבי בית לחם לסייע לשתי הנשים הבודדות והעניות, לא נתקלנו באיזה מעשה חסד מיוחד. כאשר בועז עושה מעשה חסד לרות, מעניק לה את חסותו, ניתן להבין ממצוותו אל פועליו לבל יגעו בה, מה מצבה של נערה עניה, בודדה וזרה כאשר אין מי שפורש עליה את חסותו. וכאשר השכנות מעניקות שם לעובד, הן אומרות שנולד בן לנעמי – שמא אין הן מוכנות לקבל בתוכן את רות, הזרה, האחרת?

הסיפור מורכב – יש בו חסד וקהילתיות, אך הוא גם מעורר סימני שאלה. האם המציאות המתוארת היא של חברה מתוקנת?

והחברה שלנו? החברה הישראלית? החברה האזורית שבה אנו נמצאים?

התכנסנו לתיקון ליל שבועות, כדי לעסוק בתיקון, במעגלי השיח והלימוד נדון בנושא: תיקון ליל שבועות – מה מתקנים?

בעיניי, עצם הליבון המשותף, הוא השלב הראשון בתיקון עולם. ועצם המפגש החברתי של חילונים, מסורתיים ודתיים, בני עדות ומוצאים שונים, תושבי קריית שמונה ותושבי הקיבוצים והמושבים בסביבה, צעירים ומבוגרים, הוא סימן לתיקון. ועצם החבירה של גופים שונים, שבבחירה אחרת היו מתחרים ביניהם, אך הם החליטו לשתף פעולה לאורך כל השנה ובין השאר באירוע זה, אף הוא סימן של תיקון. וכך גם המגוון של המנחים והמשתתפים, המייצגים זרמים שונים והשקפות עולם שונות, בחינת "אלו ואלו דברי אלוהים חיים".

חלקו השני של האירוע, הופעתם של מיכה שטרית וליאור אלמליח, מחבר רוק ופיוט, סגנונות מוסיקליים ותרבותיים שונים, שהחיבור ביניהם משלב את הטוב בכל סגנון, מייפה ומעשיר אותו ויוצר איכות בפני עצמה. גם בחיבור הזה יש מן התיקון.

מרכז "יובלים" – המרכז הפלורליסטי לתרבות וזהות יהודית, הפועל במכללת תל-חי, ארגון "הלל" במכללת תל-חי, המועצה הדתית בקריית שמונה והאגף לתרבות תורנית במשרד החינוך – כולנו חברנו, כשכל אחד הביא את עולמו ואת דרכו, כדי לקיים את היחד הזה, את ה"שבת אחים גם יחד". תודה מיוחדת לחיים שני, מנהל המחוז באגף לתרבות תורנית, שבזכות פועלו השגנו את המימון לערב זה.

אנו נפתח את האירוע בהרצאתה של המשוררת רבקה מרים, ממייסדי בית המדרש "אלול". מרים תשוחח על הנושא: קראנה לי מרא – על מגילת רות, מרירות וגאולה.