הבלוג של אורי הייטנר

א. עליה ב' – עליה ב', ההעפלה הבלתי לגאלית לא"י, לא החלה אחרי מלה"ע השניה אלא ב-1934. היא נקראה כך, כיוון שעד סגירת שערי הארץ בעקבות "הספר הלבן" (1939) הייתה גם עליה לגאלית, שהיא הייתה מעין "עליה א'", אך בשל הגבלות הסרטיפיקטים לעליה ארצה, פעלה לצדה עליה ב', שבעיקרה הייתה עלייתם של מי שלא קיבלו סרטיפיקט. אניית המעפילים הראשונה במסגרת זו הייתה "וינוס", שאורגנה בידי הקיבוץ המאוחד. עד פרסום "הספר הלבן", עיקר עליה ב' נעשתה בידי התנועה הרוויזיוניסטית (שתי אוניות), והנהלת הסוכנות הסתייגה ממנה, מחשש שפעילות זו תגרום לבריטים לפגוע בעליה הלגאלית. פרסום "הספר הלבן" הביא את הנהלת הסוכנות בראשות ב"ג ליזום ולהוביל את ההעפלה, לא אחרי אלא בזמן מלחמת העולם השניה ועד הקמת המדינה.

ב. הסברו של יוסף חרמוני לפיו הקשר שיצר הלח"י עם גרמניה הנאצי נבע משנאת השמאל אינו מתקבל על הדעת, כיוון שלא הייתה שנאת שמאל בלח"י. נהפוך הוא, היה בתוך הלח"י זרם שמאלי מובהק, בראשות נתן ילין מור, אחד מטרוייקת מפקדי הלח"י ובין הידועים שבאנשי השמאל בלח"י היו בועז עברון, עמוס קינן ואחרים. גם יצחק שמיר היה באותם שנים בעל נטיה לשמאל, לסוציאליזם ולבריה"מ. אמנם הזרם הזה פעל והתבלט אחרי תקופת יאיר, שבה מדובר, אך בעיניי יש זיקה מובהקת בין פרשת הקשר עם הנאצים לפרשת הזרם השמאלי. הקשר הוא השנאה לבריטים. הקשר בין הלח"י לנאצים (שלא הוביל לשיתוף פעולה כלשהו) נבע מגישתו של מפקד הלח"י אברהם שטרן (יאיר) שהפריד בין הצורר והאויב. לפי גישה זו, אמנם היטלר הוא צורר היהודים, אולם הבריטים הם האויב של העם היהודי, והמטרה המרכזית היא ללחום בשלטון הזר הבריטי ולגרשו מן הארץ. לשם כך, יש לבחון ברית עם אויבו של אויבי, גם אם מדובר בשטן עצמו.

הקוד הקיצוני הזה, שהוביל לרעיון המטורף של קשר עם הנאצים, הוא אותו קוד של הזרם השמאלי בלח"י. שנאת בריטניה והאימפריאליזם הבריטי שאיפיינה את הלח"י, משכה אליו גורמי שמאל אנטי אימפריאליסטיים. ניתן לראות זאת היטב בנאומיהם של רוצחי הלורד מוין אליהו חכים ואליהו בית צורי במשפטם בקאהיר. יותר משהיו אלה נאומים ציוניים, היו אלה נאומים אנטי אימפריאליסטים, אנטי בריטיים, עם נימה כנענית. לא בכדי, הציבור המצרי אהד את השניים וראה בהם גיבורים, הלוחמים נגד השלטון הבריטי השנוא. הזרם השמאלי בלח"י האמין בבריה"מ הסטליניסטית, מתוך אותה גישה שבשמה יאיר פנה לגרמניה הנאצית, בהיותה האויב המרכזי של בריטניה, לאחר מלחמת העולם השניה. אותה גישה, לפיה בריטניה היא האויב הראשי, ואויביה – תוך עיוורון למהותם, הם בני הברית. 

* "חדשות בן עזר"