הבלוג של אורי הייטנר

שכב בני / עמנואל הרוסי (אריק לביא)

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 8.8.11

יש דרכים שונות ללמוד על ההיסטוריה ולהבין אותה. אני מאמין שהתרבות והמוסיקה היא אחת המעניינות בהם, ובתוך זה שירי הילדים, כולל שירי הערש. סקירה של שירי הערש לאורך שנות הציונות והמדינה, תוכל להצביע על תהליכים חברתיים ואידיאולוגיים, שאותם השירים מבטאים.

היום נאזין לשיר ערש, שהיום לא נכתבים כמותו. זהו שיר שנכתב בדיוק לפני 82 שנים, בתקופת מאורעות אב תרפ"ט. כתב את השיר המשורר עמנואל ינון נוֹבוֹגְרֵבֶּלְסְקִי, הידוע יותר בשם העט שלו עמנואל הרוסי.

מאורעות תרפ"ט, 1929, הם המלחמה השלישית על ארץ ישראל, לאחר מאורעות תר"פ ותרפ"א. בפעם השלישית, התנפלו הפלשתינאים על היישוב היהודי, במאורעות דמים. 113 יהודים נרצחו ועוד מאות נפצעו בפרעות. האכזריות הגזענית הנוראה הגיעה לשיאה בטבח בחברון, שבו נטבחו 69 יהודים בידי שכניהם הערבים, ילדים נרצחו לעיני הוריהם, ילדות נאנסו לעיני אמהותיהם ואמהות לעיני ילדותיהם, משפחות שלמות נטבחו, אברים נכרתו, אנשים נשרפו חיים. הערבים התנפלו על היהודים בירושלים ובצפת, בבאר טוביה ובחולדה. המושבות כפר אוריה והר טוב נבזזו והוצתו עד היסוד.

עמנואל הרוסי כתב שיר לבנו אבנר. אקרא קטע מן השיר: ... בּוֹעֶרֶת הַגֹּרֶן בְּתֵל יוֹסֵף, / וְגַם מִבֵּית אַלְפָא עוֹלֶה עָשָׁן... / אַךְ אַתָּה לִבְכּוֹת אַל תּוֹסֵף, / נוּמָה, שְׁכַב וִישַׁן. // לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה אֵשׁ / תֹּאכַל חָצִיר וָקַשׁ, / אָסוּר, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ / מָחָר נַתְחִיל מֵחָדָשׁ. / מָחָר צָרִיךְ לִירוֹת הַמַּסָּד, / בַּיִת לִבְנוֹ יִבְנֶה הָאָב. / הִנֵּה תִּגְדַּל, תָּרִים הַיָּד, / תֵּצְאוּ לַבִּנְיָן אָז יַחְדָּיו.

השאלה הראשונה העולה מן המילים היא ... עם מה מרדימים ילד קט? עם הגורן הבוערת בתל יוסף והעשן העולה מבית אלפא? מוזר. אך האמת היא, שמה שמרגיע את הילד ומרדים אותו, הוא קולם המרגיע של ההורים ומנגינת הערש. באמצעותם, דרך המילים, מעבירים ההורים לילדיהם את מסריהם החינוכיים.

האם שיר הערש הזה הוא אופטימי או פסימי? לכאורה, מה פסימי יותר מלהרדים את הילד עם השריפה בגורן והעשן העולה מן הקיבוץ השכן? עם האש שתאכל את החציר והקש?

בעיניי, אין שיר אופטימי מהשיר הזה. אופטימיות אמיתית אינה עצימת עיניים והתעלמות מן המציאות. האופטימיות האמיתית היא עיניים המישירות את מבטן אל המציאות, קשה ככל שתהיה, ואמונה ביכולת להתמודד איתה בהצלחה, להתגבר על הקשיים, לנצח.

אין כמו השיר הזה, כדי להמחיש את הרוח הציונית שבזכותה קומץ חלוצים הצליחו לבנות ארץ, להתגבר על קשיים אדירים, לנצח אויבים מרים ולהקים את המדינה. מי שאחרי מאורעות דמים איומים כל כך, היו להם כוחות הנפש לשיר לילדיהם שירים כאלה, ולחנך אותם להישיר מבט אל המציאות, לא להתייאש - גברו על כל מכשול, נצחו כל אויב. 

חלפו 82 שנים. כמעט הכל השתנה מאז, בארץ ובעולם. הטכנולוגיה הקפיצה אותנו בשנות אור. אבל דבר אחד לא השתנה – כאז, כן עתה, הערבים אינם מקבלים את זכות קיומה של מדינה יהודית. ומן הראוי, שהרוח האופטימית שפעמה בנו אז, האמונה בצדקת הדרך והנחישות – מחר צריך לבנות המסד.

נשמע את אריק לביא, בלחנו של שלום חריטונוב.

שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב בִּמְנוּחָה, / אַל נָא תִּבְכֶּה מָרָה. / עַל יָדְךָ יוֹשֶׁבֶת אִמְּךָ, / שׁוֹמֶרֶת מִכָּל רַע. // מְיַלֵּל בַּחוּץ הַתַּן / וְנוֹשֶׁבֶת רוּחַ שָׁם... / אַךְ אַתָּה, בְּנִי הַקָּטָן, / נוּמָה שְׁכַב וִישַׁן. // לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה צֵל / יָעוּף מַהֵר מְאוֹד. / אָסוּר, אָסוּר לְהִתְעַצֵּל. / מָחָר צָרִיךְ לַעֲבֹד. // מָחָר יֵצֵא אַבָּא לַחְרֹשׁ, / בַּתֶּלֶם, בַּתֶּלֶם יֵלֵךְ הָאָב. / הִנֵּה תִּגְדַּל, תָּרִים הָרֹאשׁ, / תֵּצְאוּ לַשָּׂדֶה אָז יַחְדָּיו. // הִנֵּה תִּצְמַח, הִנֵּה תִּגְדַּל / בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, / לִקְרַאת הַגִּיל, לִקְרַאת עָמָל, / כְּמוֹ אַבָּא תִּהְיֶה פּוֹעֵל. // אָז תִּזְרַע בְּדִמְעָה / וְתִקְצֹר בְּרִנָּה -/ אַךְ כָּעֵת לְאִמָּא שְׁמַע: / נוּמָה, נוּמָה נָא. // לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה קַר, / שׁוּעָל חוֹרֵק לוֹ שֵׁן. / סוֹבֵב, סוֹבֵב עַל הַמִּשְׁמָר, / אַבָּא אֵינוֹ יָשֵׁן. / בַּיּוֹם עָבַד, בַּלַּיְלָה יִשְׁמֹר, / שָׁם בַּגֹּרֶן יִשְׁמֹר הָאָב. / הִנֵּה תִּגְדַּל, תִּהְיֶה גִּבּוֹר, / תֵּצְאוּ לַשְּׁמִירָה אָז יַחְדָּיו/  שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב, אַל תִּירָא, / כָּל הַמּוֹשָׁב עֵר. / אִמָּא גַּם כֵּן בַּשְּׁמִירָה, / תָּגֵן עַל בְּנָהּ אַבְנֵר. // בּוֹעֶרֶת הַגֹּרֶן בְּתֵל יוֹסֵף, / וְגַם מִבֵּית אַלְפָא עוֹלֶה עָשָׁן... / אַךְ אַתָּה לִבְכּוֹת אַל תּוֹסֵף, / נוּמָה, שְׁכַב וִישַׁן. // לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה אֵשׁ / תֹּאכַל חָצִיר וָקַשׁ, / אָסוּר, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ / מָחָר נַתְחִיל מֵחָדָשׁ. // מָחָר צָרִיךְ לִירוֹת הַמַּסָּד, / בַּיִת לִבְנוֹ יִבְנֶה הָאָב. / הִנֵּה תִּגְדַּל, תָּרִים הַיָּד, / תֵּצְאוּ לַבִּנְיָן אָז יַחְדָּיו.