הבלוג של אורי הייטנר

בימים אלה, העולם מציין עשור לאירועי 11 בספטמבר (אגב, ברוח הימים האלה, יש מי שיקראו, בוודאי, לארה"ב להתנצל בפני אל-קאעידה על האירועים ולפצות את משפחות המחבלים). מתקפת הטרור האפילה באחת על סדר היום הציבורי והתקשורתי בעולם כולו, למשך תקופה ארוכה, וקצת השכיחו אירוע שקדם לו בשבוע, שלכאורה אינו קשור אליו, אך במהותו הוא קשור גם קשור. כוונתי לוועידת דרבן.

ועידת דרבן נועדה להיות ועידה של האו"ם לזכויות האדם, ולמאבק בגזענות ובשנאת הזר. היא התקיימה בדרבן שבדרום אפריקה ב-31.8-8.9.01. בפועל, לא היה דבר רחוק מזכויות האדם, יותר מהוועידה הזאת. הייתה זו אורגיה אקסטטית של שנאה, גזענות ואנטישמיות, של הכחשת השואה ושל הסתה נוראה נגד מדינת ישראל וזכות קיומה. מי שנתנו את הטון בוועידה היו איראן, מדינות ערב ובעיקר – ארגונים בלתי ממשלתיים, המכנים עצמם ארגוני "זכויות האדם", אך הם בעיקר ארגונים אנטישמיים ואנטי ישראליים פנאטיים. בין הארגונים הללו גם ארגונים ישראליים, כמו "עדאלה".

משלחת ישראל בראשות הרב מיכאל מלכיאור, אז סגן שר החוץ, ניהלה מערכה דיפלומטית והסברתית מוצלחת למדיי בימי הוועידה. ארה"ב ומדינות העולם החופשי התייצבו לצד ישראל והכשילו את קבלת ההחלטות האנטישמיות נגדה. הן כפו על הוועידה נוסח פשרה מרוקן מן הרוח הגזענית הרעה ששררה בוועידה.

אבל האמת היא שבדיעבד, המשמעות של ההחלטה שהתקבלה, שולית. המסמך החשוב באמת, הוא המסמך שבסופו של דבר לא עלה כלל להצבעה, אך הוא המבטא את רוח דרבן. מדובר בנוסח של כתב אישום נגד ישראל, שמדינות ערב וקואליציית הארגונים ניסחו לקראת הוועידה, ואלו סעיפיו:

א. ישראל היא מדינת אפרטהייד ועל כן יש להטיל עליה חרמות ולגנות את המדינות התומכות בה.

ב. ישראל היא מדינת כיבוש. כיבוש הוא פשע נגד האנושות ומסכן את השלום העולמי.

ג. ציונות היא גזענות.

ד. מדינת ישראל מפרה את זכויות האדם של הפלשתינאים.

ה. ישראל מבצעת רצח עם, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ולכן יש לנהל מאבק מזוין מולה.

ו. אין שואה אחת. התייחסות לשואה בלשון רבים ממחישה כי אין כל ייחוד בשואת העם היהודי על מול אסונות שעברו על עמים אחרים בעולם, כמו עבדות השחורים באפריקה או כמו השואה שמבצעת מדינת ישראל מול הפלשתינאים.

ז. מדינת ישראל - קיומה הוא בחטא, כי הוקמה באמצעות טיהור אתני של הערבים בשטחה.

מדוע אני קובע שהמסמך שלא התקבל, הוא המסמך החשוב, ולא המסמך שהתקבל? כיוון שמדרבן יצאה תורה המזינה עשור של מתקפת דה-לגיטימציה נגד ישראל – זכות קיומה וזכותה להגנה עצמית, המובל בידי קואליציה של ארגוני ימין אנטישמי רדיקאלי, שמאל רדיקאלי ואסלאם רדיקאלי באירופה, בארה"ב ואף בישראל (!) עצמה, בעידודן של איראן, מדינות ערב ותורכיה של ארדואן (אחמדיניג'אד התורכי), ובעזרת אידיוטים שימושיים בציבוריות, באקדמיה ובתקשורת המערבית. המסמך הזה הוא הבסיס האידיאולוגי והאסטרטגי של המתקפה. ועידת דרבן הייתה יריית הפתיחה לעשור של הסתה, של השמצות, של שקרים, של הפגנות רדיפה אחרי ישראלים (לאחרונה, למשל, ההתפרעות הברברית של כנופיית החוליגנים האנטישמיים, הכוללת – איך לא? – יהודים (!), בעת קונצרט התזמורת הפילהרמונית בבריטניה), של אינתיפאדה משפטית נגד מדינאים, קצינים וחיילים ישראליים ושל הסתה לחרם אקדמי, תרבותי ומסחרי נגד ישראל. אחד השיאים של הקמפיין היה המשט התוקפני הפרובוקטיבי לפני שנה. ישראל, יש לציין, טרם מצאה את הדרכים להתמודדות עם התופעה ולא עברה למתקפת נגד. זהו מחדל מדיני שאחראיות לו ממשלות שרון, אולמרט ונתניהו.

שלושה ימים לאחר הוועידה, התבצעה מתקפת הטרור נגד ארה"ב. מתקפת הטרור היא המשך ישיר של ועידת דרבן; היא נובעת מאותה שנאה יוקדת נגד העולם החופשי, נגד הדמוקרטיה, נגד ארה"ב ונגד ישראל.

* "שישי בגולן", BSH