הבלוג של אורי הייטנר

ונתנה תוקף / יאיר רוזנבלום, חנוך אלבלק

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 26.9.11

במוצאי יום הכיפורים תשנ"ב 1991, הקרינה הטלוויזיה הישראלית את הסרט "ונתנה תוקף", שסיפר את סיפורו של קיבוץ בית השיטה, שהתמודד עם שבר נורא בעקבות נפילת 11 מבניו במלחמת יום הכיפורים. במרכז הסרט, עמד סיפור היצירה "ונתנה תוקף", לחנו של הפיוט, מתוך תפילת הימים הנוראים, בידי יאיר רוזנבלום, שבאותן שנים חי עם בת זוגו בבית השיטה. רוזנבלום הלחין את השיר לזכר אביו, והקדיש אותו לזכרם של חללי בית השיטה. הבכורה העולמית של הפיוט, בקול הפעמונים של חבר הקיבוץ חנוך אלבלק, הייתה בהתכנסות "יזכור" בליל יום הכיפורים בקיבוץ. התרגשות גדולה הרטיטה את לבבות חברי הקיבוץ. וכעבור שנה, התרוממות הרוח הזאת פרצה לכל בית בישראל, בשידור בערוץ היחיד באותה תקופה. הפיוט העתיק, בלחנו של יאיר רוזנבלום ובביצועו של חנוך אלבלק, זכה לחיים חדשים ובעצם גם לפרשנות מחדש, גם מחוץ לבית הכנסת. ומה שאולי מפתיע יותר – הוא שהפיוט בלחנו של המוסיקאי החילוני, נכנס כבר בשנה שלאחר השידור, לבתי כנסת רבים, בכל רחבי הארץ.

הפיוט "ונתנה תוקף" מיוחס לרבי אמנון ממגנצא, גדול הדור, עליו מסופר שהוא נדרש בידי ההגמון להתנצר. הוא ביקש שלושה ימים לחשוב, והתייסר על כך שלא דחה על הסף את הדרישה. משלא חזר כעבור שלושה ימים נשאוהו בכוח. ר' אמנון ביקש שיקצצו את לשונו שביקשה שלושה ימים, אך ההגמון העדיף לקצץ את רגליו, כיוון שלא חזר אליו. היה זה ערב ראש השנה. רבי אמנון ביקש שייקחוהו לבית הכנסת, שם אמר את התפילה ונפח את נפשו.

על פי העובדות המדעיות, הפיוט הוא ארצישראלי ותיק הרבה יותר, כנראה מהמאה ה-6 או ה-7 לספירה. הוא נתגלה בגניזה הקאהירית, והחוקרים חלוקים ביניהם באשר לזהות הפייטן שכתב אותו.

הפיוט הזה מדבר על אפסותו של האדם מול גדולתו של האל. ולכן, נשאלת השאלה איך זה שדווקא הפיוט הזה מצא מסילות ללבותיהם של כל כך הרבה ישראלים חילונים, ומדובר בכעשור בטרם החל גל המוסיקה היהודית בתרבות הישראלית.

ניתן למצוא לכך סיבות רבות – הלחן הנפלא, הביצוע המרגש, עצם הרצון להתחבר למסורת בית אבא, גם למי שלא חווה אותה אישית בבית אביו, הסיפור המיוחד של בית השיטה, החיבור למלחמת יום הכיפורים – כביטוי לסמליות שבהתקפה על מדינת היהודים ביום הקדוש ביותר ליהודים, כמסר שאין הישראלים יכולים לברוח מיהדותם.

אבל אני חושב שיש כאן משהו עמוק יותר, הקשור למסרים של השיר. השיר מתאר את שבריריות חיי אדם, המשולים לחרס הנשבר, לצל עובר, לרוח נושבת. והרי כולנו יודעים עד כמה הדבר נכון, וכמה בכל רגע נתון ניצב האדם בפני סכנות חיים מוחשיות. ואף על פי כן, הפיוט אומר, ש"תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה", כלומר אף על פי שאנו יודעים שהשליטה שלנו מאוד מוגבלת, עלינו לראות את עצמנו כמי שבמעשינו יכולים לבחור בחיים. אם לא באורך החיים, לפחות באורח החיים, בטעם החיים, בחיים ראויים, שראוי לחיות אותם; חיים שנועדו להשאיר לילדינו עולם טוב יותר.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה!

וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום / כִּי הוּא נורָא וְאָיום / וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ / וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ / וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת. // אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוכִיחַ וְיודֵעַ וָעֵד / וְכותֵב וְחותֵם וְסופֵר וּמונֶה. / וְתִזְכּר כָּל הַנִּשְׁכָּחות, / וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרונות. / וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. / וְחותָם יַד כָּל אָדָם בּו. // וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע. / וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע. / וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. / וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן. / וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין. / לִפְקד עַל צְבָא מָרום בַּדִּין. / כִּי לא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין. // וְכָל בָּאֵי עולָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרון. / כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו. / מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו. / כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפּר וְתִמְנֶה וְתִפְקד נֶפֶשׁ כָּל חָי. / וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיךָ. // בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן / וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן / כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן / מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת. / מִי בְקִצּו וּמִי לא בְקִצּו / מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ / מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה / מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא / מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה / מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה / מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ / מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף / מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר / מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר / מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם / וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה / מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה // כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ / קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות / כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת / כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה / וְעַד יום מותו תְּחַכֶּה לּו / אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלו. / אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוצְרָם / וְאַתָּה יודֵעַ יִצְרָם / כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם. / אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר / בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו //  מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר / כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל / כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה / וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ / וְכַחֲלום יָעוּף.