הבלוג של אורי הייטנר

לקראת יום הכיפורים, ארחו מרכז "יובלים" והמקבץ לפילוסופיה במכללת תל-חי, את ד"ר מאיר בוזגלו, ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, מייסד תנועת "תיקון" ואחד מהוגי הדעות החשובים בישראל, להרצאה מרתקת על הנושא: יהדות וסוציאל-דמוקרטיה.

בדבריו, עמד בוזגלו על האתיקה המוסרית של היהדות, המבוססת על הערך "ערבות הדדית" שמשמעותו היא, שמה שקורה לזולת חשוב לי, ואני מוכן לוותר משלי כדי שיהיה טוב יותר לזולת. הוא הצביע על נקודות השקה בין הסוציאל-דמוקרטיה והיהדות והציע לאמץ פרקטיקות סוציאל-דמוקרטיות לחיים היהודיים, אולם אמר שהמענה הסוציאל-דמוקרטי הרבה פחות מעמיק ומקיף מרוח היהדות. "צדק חברתי" הוא שלב נמוך מבחינה מוסרית לעומת "ערבות הדדית" שהיא נעלה הרבה יותר.

בוזגלו שיבח את גל ההתחדשות היהודית בחברה הישראלית בעשרים השנים האחרונות, אולם טען שאסור לה להסתפק ברובד התרבותי, ועליה לעלות שלב לעשיה חברתית למען תיקון עולם. הוא שיבח מאוד את המאבק החברתי הנערך במדינה בחודשים האחרונים, אך אמר שאם תסתפק ברובד הצדק החברתי ולא תעמיק בסוגיות הזהות היהודית של החברה הישראלית, תהיה זו החמצה גדולה. בוזגלו, שלא חסך בדברי ביקורת על התקשורת הישראלית, הזהיר את תנועת המחאה מחיבוק הדב של התקשורת, שמטעמי רייטינג מעניקה למחאה רוח גבית, אך היא תהיה הראשונה לנטוש אותה ולקבור אותה, כיוון שהתקשורת נשלטת על ידי הטייקונים. התקשורת מבליטה את הצדדים החיצוניים של המחאה, כמו מאבקי הקוטג' והצרכנות, ומתעלמת מתהליכי העומק שלה, כמו השיח הקהילתי התרבותי המתקיים בה. לטענתו, חלק ממובילי המחאה מתמסרים לתקשורת והביע חשש שיהפכו כלי שרת שלה.

ד"ר בוזגלו רואה במחאה החברתית הזדמנות לאחדות סביב ערכי הערבות ההדדית, ותקף את מי שמתוך אינרציה מנסים לרכוב עליה ברוח השיח הישן, בהסתה נגד קבוצות בחברה. כדוגמה, הוא הזכיר את מאמרו של עמוס עוז, שהיה לכותרת הראשית ב"הארץ", שתחת הכותרת "אנשים אחים אנחנו" העביר מסר של הדרה כלפי הציבור החרדים וציבור המתנחלים. כתוצאה מכך, רבים מהציונות הדתית נשאבו אף הם לאינרציה הישנה, והדירו עצמם מהמחאה, מתוך תחושה שהיא מכוונת נגדם. הוא הביע תקווה שהמגמה הזו תשתנה.

בוזגלו העלה על נס את השבת כערך חברתי נעלה, המבטא את הערבות ההדדית ואת היחס ההומאני לאדם, ויצא נגד הכרסום בערך השבת בחברה הישראלית, בעיקר במרכז הארץ, שביטויה הוא עשרות אלפי אנשים שנאלצים לעבוד בשבת. הוא רואה בהם עובדי כפיה. את הטענה שאותם עובדים מקבלים יום מנוחה באמצע השבוע הוא דוחה, כיוון שבאמצע השבוע אולי יש לעובד יום חופשה מן העבודה, אך אין לו שבת עם משפחתו, עם ילדיו, עם קהילתו. בוזגלו יצא נגד תופעת עובדי הקבלן. הוא הציג את המרוץ אחרי הקריירה כעבודה הזרה של ימינו.

בוזגלו סיים את הרצאתו בציטוט מתוך הפטרת יום הכיפורים. לא בכדי, טען בוזגלו, בחרו חכמינו לקרוא בעיצומו של יום הכיפורים את דבריו הנחרצים של הנביא ישעיהו, שיצא נגד הצום כפולחן דתי ריק, אם הוא מנותק מתיקון עולם, ברוח האתיקה של נביאי ישראל, רוח הערבות ההדדית: ב וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן.  ג לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ-חֵפֶץ וְכָל-עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ.  ד הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא-תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם.  ה הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה.  ו הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ.  ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת  כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.  ח אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ. 

אף שהאירוע המרתק התקיים ערב לפני ערב יום כיפור, השתתפו בו כמאה איש, בהם רבים ממאהל המחאה. לאחר ההרצאה התפתחה שיחה עם הקהל, שעשויה הייתה להמשך אל תוך הלילה, אך עצרנו אותה באִבה, כביטוי לערבות הדדית כלפי עובדות הניקיון שהמתינו בחוץ להתפזרותנו.