הבלוג של אורי הייטנר

על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים.

כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וקינוסי וכינויי, דאינדרנא ודאישתבענא ודאחרימנא ודאסרנא על נפשתנא, מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה. בכלהון איחרטנא בהון, כלהון יהון שרן. שביקין, שביתין, בטלין ומבוטלין, לא שרירין ולא קימין. נדרנא לא נדרי, ואסרנא לא אסרי, ושבועתנא לא שבועות.

כל הנדרים והאיסורים והשבועות, וקונמות, וקנסות, וכינויים אחרים של נדרים, שנדרתי, ונשבעתי, והחרמתי, ואסרתי על עצמי מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה ומיום כיפורים זה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה. בכולן אני מתחרט, כולן יהיו מותרים. עזובים, בטלים ומבוטלים, לא שרירים ולא קיימים. נדרינו לא נדרים והאיסורים לא איסורים והשבועות לא שבועות.

ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם, כי לכל העם בשגגה.

תפילת כל נדרי.

על דעת המקום ועל דעת הקהל / רבקה מרים

על דעת המקום ועל דעת הקהל  /  על דעת רקיע שמתחת, על דעת רקיע שמעל

מתוך זיכרון החריקה של השער שננעל  /  מתוך זיכרון שפתי הילד הפשוקות כששאל –

אנו מתירים לשתוק כאן את זו התפילה  /  לנצור את פינו מתאפק, לבלי הוצא עוד מלה /

לדון ברחמים וברצון ובמורא ובדחילה  /  לעטות לשוננו ביובש לבן  /  כתכריך צח  / 

וכמו בגד כלה  /  שתיבנה דומייתנו קפוצה וברה ואבנית  /  ועזה ועומדת, כעיר בנויה על תילה / עד שעת הנעילה.

אסיף

אסוף את המעשים                                            ואין יותר גבעול

את המילים והאותות                                         חולם על שיבולתו

כמו יבול ברכה                                                  ואין יותר נדרי ואסרי

כבד משאת.                                                      רק הבטחת הרוח כי     

אסוף את הפריחה                                             הגשם בעיתו

אשר גמלה לזכרונות                                          עוד יחונן את עפרה      

של קיץ שחלף                                                   בתום תשרי.

בטרם עת.

אסוף את כל מראות

פניה היפים

כמו את הפרי

ואת הבר

האדמה היא אפורה

מתחת לשלפים

ואין לה עוד

לתת לך דבר.

איתמר פרת (לחן: נעמי שמר).

שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.

בקול רם  ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך. ושיננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך.

ובכן יתקדש שמך ה' אלוהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מלכות בית דוד משיחך ועל מכונך והיכלך.

ובכן תן פחדך ה' אלוהינו על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים, וישתחוו לפניך כל הברואים, ויעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם. כמו שידענו ה' אלוהינו, שהשלטן לפניך, עוז בידך, וגבורה בימינך, ושמך נורא על כל מה שבראת.

ובכן תן כבוד ה' לעמך, תהילה ליראיך, ותקווה טובה לדורשיך ופתחון פה למייחלים לך, שמחה לארצך וששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן ישי משיחך, במהרה בימינו.

ובכן צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו, וחסידים ברינה יגילו, ועולתה תקפץ פיה, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

מן התפילה

אנא בכוח

אנא, אנא בכוח, גדולת ימינך, תתיר צרורה קבל רינת, עמך שגבנו, טהרנו, טהרנו נורא אנא בכוח גדולת ימינך, תתיר צרורה קבל רינת עמך שגבנו, טהרנו נורא נא גיבור דורשי יחודך, כבבת שמרם ברכם טהרם, רחמי צדקתך תמיד גמלם, חסין קדוש חסין קדוש ברב טובך, נהל עדתֶך יחיד גאה לעמך פנה, זוכרי קדושתך שוועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות אנא, אנא בכוח, גדולת ימינך, תתיר צרורה קבל רינת עמך שגבנו, טהרנו נורא שוועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות אנא, אנא בכוח, גדולת ימינך, תתיר צרורה

מן התפילה (לחן: עובדיה חממה)

לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו.  וכל הכלים טעונין טבילה.  ובנות ירושלים יוצאות וחונות בכרמים. וכך הן אומרות, שא נא בחור עיניך וראה, מה אתה בורר לך; אל תיתן עיניך בנוי, אלא תן עיניך במשפחה. 

 משנה, מסכת תענית

בספר חיים, ברכה ושלום, ופרנסה טובה, וגזרות טובות, ישועות ונחמות, נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל, לחיים טובים ולשלום.

מן התפילה

"עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו"

משנה, מסכת יומא

אלי אתה ואודך, אלוהי וארוממך.

מן התפילה

חגיו המטים ליפול של רבי יצחק

ראש השנה ויום כיפור היו הם חגיו של סבי.

פאפע קראנו לו.

לא, הן איני רוצה להיות מוצפת.

רק לקחת תנועה מעגלית רכה,

שתפיג.

רק איני יכולה לא לזכור איך

היה מטיף בושם על חליפתו המשומשת,

רבת שנים, חגיגית לשעתה,

לובש פני יפעה

לכבוד אלוהיו הבלתי ברור, הכל יודע,

שהפך את ימיו המרים

למדורת תקווה כחולה,

ענקית.

חידת איש היה הוא לי –

אהוב בלי די, נוסך תקווה,

ודלותו המפוארת, העיקשת,

רוויה הערצות קטנות. רגעים יפים

של חסד שפוך.

יחד, יחד צעדנו,

רק הוא ואני

אל בית הכנסת, בפאתי העיר.

כולם קידמוהו בסבר פנים,

בברכה,

"מה שלומך רב יצחק, מה שלומך",

"זה בן אדם חשוב", הוא היה אומר

וממשיך לקרוא בתורה,

ומוסיף ומזמר.

וכך עד מלאת לי שתים עשרה שנה.

מאז ננעלו בפניי שמי גן העדן הגברי.

בבושת פנים

היה עלי לעלות

לעזרת נשים.

פעם אחת עשיתי זאת

ולא יספתי עוד.

רק יפעת סבי נשארה בתוכי

מסמלת אפשרויות

שלא מוצו עד תום.

                                                           אורנה רב הון

 תשמרנו מן הפניות והגאוות, מן הכעס והקפדנות והעצבות והרכילות ושאר מידות רעות. ותצילנו מקנאת איש רעהו, ולא תעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתם על אחרים. אדרבא, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם. ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך ואל תעלה שום שנאה מאחד על חברו, חלילה, ותחזק אותנו באהבה אליך, שיהיה הכל נחת רוח. אמן, כן יהי רצון.

ר' אלימלך מליז'נסק.

מי האיש החפץ חיים

מי האיש החפץ חיים

אוהב ימים לראות טוב.

נצור לשונך מרע

ושפתיך מדבר מרמה.

סור מרע ועשה טוב

בקש שלום ורדפהו.

 תהילים ל"ד, י"ג-ט"ו.

שעת חשבון

ואנחנו – מה איתנו?

רשעים ודאי איננו,

הלוואי כל הרשעים כמותנו,

לא מרביצים, לא משתוללים, עומדים בתור ולא מקללים.

אבל צדיקים? גמורים? אנחנו?

פה ושם הרי מרחנו,

פה הבטחנו ושכחנו,

פה יכולנו ולא טרחנו,

פה רצינו ולא הצלחנו,

פה פיקששנו ולא דיווחנו.

והנה שוב שנה נפתחת

נקיה ומצוחצחת,

וכל דפיה, כמו מחברת, נקיים וחדשים,

ואנחנו מביטים בה וטיפ-טיפונת מתרגשים,

וכל אחד עמוק בלב לעצמו נודר הנדר

להיות השנה אפילו עוד יותר בסדר.

אמנון ריבק

אדון הסליחות

אדון הסליחות / בוחן לבבות / גולה עמוקות / דובר צדקות. חטאנו לפניך רחם עלינו הדור בנפלאות / ותיק בנחמות / זוכר ברית אבות / חוקר כליות חטאנו לפניך רחם עלינו טוב ומיטיב לבריות / יודע כל נסתרות / כובש עוונות / לובש צדקות

חטאנו לפניך רחם עלינו מלא זכיות / נורא עלילות / סולח עוונות / עונה בעת צרות חטאנו לפניך רחם עלינו פועל ישועות / צופה עתידות / קורא הדורות / רוכב ערבות שומע תפילות / תמים דעות חטאנו לפניך רחם עלינו

                                                        מן התפילה

התועים ביער

אדם תעה ביער ולא היה יודע איזוהי הדרך הנכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בלבו, עתה בוודאי יידע הדרך הנכונה. כיוון שפגעו זה בזה, שאל אותו: "אחי, אמור לי, היכן הדרך הנכונה? זה כמה ימים אני תועה". אמר לו: "אחי, אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר ימים הרבה. אלא אומר לך, בדרך שהלכתי אני אל תלך אתה, שבדרך זו תועים. עכשיו נחפש דרך חדשה".

ש"י עגנון, בשם ר' חיים מצאנז

חייב אדם ליצור את עצמו

היהדות אומרת, כי האדם עומד על פרשת דרכים ותוהה על כיוון צעדיו; לפניו אלטרנטיבה נוראה: צלם אלוהים – או חית טרף, תפארת האצילות – או מפלצת היקום, בחיר היצורים – או יצור מושחת, דמותו של איש האלוהים – או דיוקן ה"אדם העליון" של ניטשה, ועל האדם להכריע ולהחליט ... עיקר העיקרים הוא, שהאדם חייב ליצור את עצמו. את האידיאה הזו הביאה היהדות אל העולם.

הרב יוסף דב סולובייצ'יק.

אנא אלי

אנא אלי

עשה אותי כלי לשליחותך.

במקום שבו מקננת שנאה

תן לי לזרוע אהבה.

במקום שבו עלבון – סליחה.

במקום שבו חושך – אור.

במקום שבו עצב – שמחה

אדון העולם.

עשה שלא אתאווה כל כך

להיות מנוחם אלא מנחם.

עשה שלא אתאווה כל כך

להיות מובן אלא מבין.

עשה שלא אתאווה כל כך

להיות אהוב אלא אוהב.

אלוהים תן לי את השלווה

להשלים עם שאיני יכול לשנות.

אנא תן לי את אומץ הלב

לשנות דברים שביכולתי.

ואנא תן לי את החוכמה

להבחין בין אלה לבין אלה.

אל מלך יושב על כיסא רחמים, מתנהג בחסידות, מוחל עוונות עמו, מעביר ראשון ראשון, מרבה מחילה לחוטאים וסליחה לפושעים, עושה צדקות עם כל בשר ורוח, לא כרעתם תגמול. אל הורית לנו לומר שלוש עשרה. וזכור לנו היום ברית שלוש עשרה. כמו שהודעת לענו מקדם, כמו שכתוב: וירד ה' בענן ויתייצב עמו שם, ויקרא בשם ה'.

ויעבור ה' על פניו ויקרא: ה' ה', אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה. וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו. סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו, כי אתה אדוני טוב וסלח, ורב חסד לכל קוראיך.

מן התפילה

שיר המעלות, ממעמקים קראתיך ה'. אדוני שמעה בקולי, תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני. אם עוונות תשמור יה, אדוני מי יעמוד. כי עמך הסליחה למען תורא. קיוויתי ה' קיוותה נפשי, ולדברו הוחלתי. נפשי לאדוני משומרים לבוקר, שומרים לבוקר. יחל ישראל אל ה', כי עם ה' החסד, והרבה עמו פדות. והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו.

תהילים ק"ל, מן התפילה.

שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע. מי ידמה לך ומי ישווה לך ומי יערך לך, האל הגדול הגיבור והנורא, אל עליון, קונה שמים וארץ. נהללך ונשבחך ונפארך ונברך את שם קודשך, כאמור: לדוד, ברכי נפשי את ה', וכל קרבי את שם קודשו.

האל בתעצומות עוזך, הגדול בכבוד שמך, הגיבור לנצח והנורא בנוראותיך.

המלך

היושב על כסא רם ונישא.

מן התפילה.

הדן את העולם דן את עצמו

האומר שבגלל מעשהו הטוב של פלוני מגיע לאותו פלוני כי יעזרהו הקדוש ברוך הוא במה שדרוש לו, וכן האומר כי בגלל מעשיו או מידותיו הלא טובות של פלוני מגיע לו כי יעשו לו משמים כך וכך – ידעו נא שניהם כי על עצמם פוסקים הם את הדין, הן לרע והן לטוב.

המצדיק דין שמים על זולתו, ואינו מצטער בצערו ואינו מעורר עליו רחמים, מקטרג על עצמו. גורם הוא, שבבית דין של מעלה יעיינו שוב במעשיו שלו.

המשתתף בצער חברו ומעורר עליו רחמים – יבוא על שכרו.

הבעל שם טוב.

ונתנה תוקף קדושת היום. כי הוא נורא ואיום. ובו תינשא מלכותך. וייכון בחסד כסאך. ותשב עליו באמת. אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד. וכותב וחותם וסופר ומונה. ותזכור כל הנשכחות. ותפתח את ספר הזיכרונות. ומאליו יקרא, וחותם יד כל אדם בו. ובשופר גדול יתקע. וקול דממה דקה ישמע. ומלאכים יחפזון. וחיל ורעדה יאחזון. ויאמרו הנה יום הדין. לפקוד על צבא מרום בדין. כי לא יזכו בעיניך בדין. וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון. כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו. כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי. ותחתוך קצבה לכל בריותיך. ותכתוב את גזר דינם.

בראש השנה יכתבון, וביום צום כיפור יחתמון. כמה יעברון. וכמה יבראון. מי יחיה. ומי ימות. מי בקצו. ומי לא בקצו. מי במים. ומי באש. מי בחרב. ומי בחיה. מי ברעב. ומי בצמא. מי ברעש. ומי במגפה. מי בחניקה ומי בסקילה. מי ינוח. ומי ינוע. מי ישקט ומי יטרף. מי ישלו. ומי יתיסר. מי יעני. ומי יעשר. מי ישפל. ומי ירום.

                                                צום                 קול              ממון

ותשובה ותפילה וצדקה

מעבירין את רוע הגזרה.

כי כשמך כן תהילתך. קשה לכעוס ונוח לרצות. כי לא תחפוץ במות המת. כי אם בשובו מדרכו וחיה. ועד יום מותו תחכה לו. אם ישוב מיד תקבלו.

אמת כי אתה הוא יוצרם. ואתה יודע יצרם. כי הם בשר ודם. אדם יסודו מעפר וסופו לעפר. בנפשו יביא לחמו. משול כחרס הנשבר. כחציר יבש. וכציץ נובל. כצל עובר. וכענן כלה. וכרוח נושבת. וכאבק פורח. וכחלום יעוף.

ואתה הוא מלך אל חי וקים.

מן התפילה. (לחן: יאיר רוזנבלום)

 ב וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן.  ג לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ-חֵפֶץ וְכָל-עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ.  ד הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא-תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם.  ה הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה.  ו הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ.  ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת  כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.  ח אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ. 

ישעיהו, נ"ח, ב'-ח'

מתוך ההפטרה ליום הכיפורים

 אי אפשר לשום אדם שלא יחטא ויפשע... ולו האמין האדם שלא יוכל לתקן זה המעוות לעולם, היה מתמיד על טעותו, ואפשר שהיה מוסיף במריו, אחר שלא נשארה לו תחבולה; אך עם אמונת התשובה יתקן וישוב לטוב שבעניינים ויותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא.

הרמב"ם, "מורה נבוכים"

 ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל-רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.  ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה-לְךָ עַל-הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה-לִי עַד-מָוֶת.  י וַיֹּאמֶר יְהוָה אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ  שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד.  יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה?!

מתוך ספר יונה (הפטרת תפילת מנחה ליום הכיפורים).

פתח לנו שער, בעת נעילת שער, כי פנה יום. היום יפנה, השמש יבוא ויפנה, נבואה שעריך. אנא אל נא, שא נא, סלח נא, מחל נא, חמל נא, רחם נא, כפר נא, כבוש חטא ועוון.

מתוך תפילת נעילה.

אל נורא עלילה אל נורא עלילה המצא לנו מחילה בשעת הנעילה שופכים לך נפשם מחה פשעם וכחשם והמציאם מחילה בשעת הנעילה חון אותם ורחם וכל לוחץ ולוחם עשה בהם פלילה בשעת הנעילה זכר צדקת אביהם וחדש את ימיהם כקדם ותחילה בשעת הנעילה תזכו לשנים רבות הבנים והאבות בדיצה ובצהלה בשעת הנעילה מיכאל שר ישראל אליהו וגבריאל בשרו נא הגאולה בשעת הנעילה

משה אבן עזרא.

אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.

מן התפילה.

הליכה לקיסריה

אלי, אלי,

שלא יגמר לעולם

החול והים

רשרוש של המים

ברק השמים

תפילת האדם.

חנה סנש (לחן: דוד זהבי).

 גמר חתימה טובה!