הבלוג של אורי הייטנר

לו יהי / חוה אלברשטיין

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 10.10.11

בימים אלה אנו מציינים 38 שנים למלחמת יום הכיפורים. ההמנון של מלחמת יום הכיפורים היה "לו יהי", שיר שכְּלל אינו עוסק במלחמה. אין זה שיר של צהלת הניצחון, ולא שיר של תוגת השכול. זהו שיר הנוסך תקווה בימים של ייאוש. שיר שנועד להצביע על האור בקצה המנהרה; האור שלמענו ראוי להחזיק מעמד. הרמז היחיד למלחמה, הוא הבקשה "תן להם לשוב הלום", רמז לחיילים בחזית.

את השיר כתבה נעמי שמר. שמר הייתה אז בת 43, אך כבר שנים רבות הייתה בעלת מעמד ציבורי של סמל לאומי, בוודאי מאז כתבה את "ירושלים של זהב", שש שנים וחצי קודם לכן. נעמי שמר ידעה שהחברה הישראלית זקוקה להמנון של המלחמה, ושהציפייה לכתיבת ההמנון הזה היא ממנה. היא חשה אחריות רבה בכתיבת השיר, והמסר שלו נובע מתוך אותה תחושת אחריות. אחריות של מנהיגה תרבותית בתקופת משבר.

נעמי שמר כתבה את "לו יהי" כגרסה עברית לשירו של פול מקרטני Let it be. לא תרגום מילולי, אלא גרסה עברית, עם המסרים שלה, על פי המנגינה שהיא כה אוהבת. נסו ותיווכחו שהמילים יושבות היטב על המנגינה הזאת. כשבעלה, המשורר מרדכי הורביץ שמע את השיר, בהגיעו לחופשה מן המילואים, ממש ברגע האחרון טרם השמעת הבכורה של השיר בטלוויזיה, הוא אמר שלא יתכן שהמנון של מלחמת קיום של מדינת ישראל יהיה במנגינה זרה, והאיץ בנעמי שמר להעניק לשיר לחן מקורי. שמר התיישבה ליד הפסנתר וכתבה את הלחן המוכר.

הבכורה של השיר הייתה בערב סוכות, מפיה של נעמי שמר עצמה, בתכנית הטלוויזיה "מפגש אמנים". "מפגש אמנים" היה תכנית יומית, ששודרה בשידור חי מידי ערב, בימי המלחמה, להעלאת המוראל של הציבור. אהוד מנור הנחה אותה, והשתתפו בה אמני ישראל ואמנים מחו"ל, שמבוקר עד לילה התרוצצו בחזיתות והופיעו בפני החיילים ובין לבין שילבו הופעה בתכנית הזו כדי להופיע בפני הציבור האזרחי. הסצנה הזכורה מכל מתכניות אלו, היה של הזמרת עליזה קאשי שהגיעה מחו"ל במיוחד למלחמה, הופיעה בתכנית ובתום השיר צעקה למיקרופון "כוסאמא של הערבים", מה שחייב את קריינית הרצף להודיע בארשת ממלכתית בתום השידור: "אנו מתנצלים על התבטאות בלתי הולמת ששודרה במהלך התכנית".

נעמי שמר קלעה בשירה לצורך של הציבור בנחמה ובתקווה, והשיר הפך באחת להמנון. שמר העניקה אותו מיד לחוה אלברשטיין ולשלישיית "הגשש החיוור", שהופיעו עמו בפני החיילים.

ברמז ליום הכיפורים, מזכירה נעמי שמר בשיר את קול השופר. אך "קול שופר וקול תופים" הם גם קולות שירי הלכת של המלחמה. "מה קול ענות אני שומע", היא כתבה, בציטוט האמירה של משה, כששמע את קולות בני ישראל הרוקדים סביב עגל הזהב. ובין רעשי המלחמה האלה, מבקשת המשוררת, שתשמע גם תפילה קטנה מפיה: "כל שנבקש - לו יהי".

השיר זכה למספר רב מאוד של ביצועים במהלך השנים. אני אוהב במיוחד את הביצוע של דוד ד'אור. אולם בחרתי בביצועה המקורי של חוה אלברשטיין, מאחר וזה הביצוע היחיד הכולל בתוכו בית שמאוחר יותר נעמי שמר גנזה. הבית נפתח במילים "אם המְבָשֵֹר עומד בדלת / תן מילה טובה בפיו". שמר חשבה שאחרי שכ-2,200 משפחות קיבלו בשורות איוב מן המבשר בדלת, יש טעם רע בבית הזה.

עוד יש מפרש לבן באופק / מול ענן שחור כבד / כל שנבקש לו יהי. / ואם בחלונות הערב / אור נרות החג רועד / כל שנבקש לו יהי. // לו יהי, לו יהי / אנא - לו יהי / כל שנבקש לו יהי. // אם המבשר עומד בדלת / תן מילה טובה בפיו / כל שנבקש לו יהי / אם נפשך למות שואלת / מפריחה ומאסיף / כל שנבקש לו יהי. // מה קול ענות אני שומע / קול שופר וקול תופים / כל שנבקש לו יהי / לו תישמע בתוך כל אלה / גם תפילה אחת מפי / כל שנבקש לו יהי // בתוך שכונה קטנה מוצלת / בית קט עם גג אדום / כל שנבקש לו יהי. / זה סוף הקיץ סוף הדרך / תן להם לשוב הלום / כל שנבקש לו יהי. // ואם פתאום יזרח מאופל / על ראשנו אור כוכב / כל שנבקש לו יהי. / אז תן שלווה ותן גם כוח / לכל אלה שנאהב / כל שנבקש לו יהי.