הבלוג של אורי הייטנר

 דרשה לפרשת נח, קבלת שבת באורטל 28.10.11

פרשת נח היא הפרשה השניה בתורה. בסוף פרשת "בראשית" כבר ראה אלוהים שרבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע. הוא ניחם = התחרט על בריאת האדם והתעצב אל לבו. בפרשה שלנו אלוהים מחליט להוריד מבול שישחית את כל הבריאה, ולהציל שארית פליטה שממנה תצמח אנושות חדשה. הוא פונה לנוח, שהיה צדיק תמים בדורותיו, ומספר לו על החלטתו, לנוכח העובדה שמלאה הארץ חמס. הוא מורה עליו להכין תיבה למשפחתו ולזוג של נציגים מכל זן של בעלי חיים, ורק הם ינצלו.

מה פירוש צדיק תמים בדורותיו? אני מקבל את הפרשנות לפיה נוח הוא צדיק יחסית לדור שלו. עובדה, הוא השלים עם העונש הקולקטיבי של המבול, בלי לנסות לשנותו, להבדיל מאברהם בסדום ומשה אחרי חטא המרגלים, כך שצדיקותו פחותה משלהם.

במשך ארבעים יום וארבעים לילה יורד המבול ומשמיד את הארץ, למעט נח ומשפחתו ובעלי החיים שהיו בתיבה. אחרי שהמבול הסתיים, חלפו עוד חודשים ארוכים עד שהתיבה נחה על הרי האררט. לאחר ארבעים יום נח שחרר את היונה לראות הקלו המים. היונה לא מצאה מנוח לכף רגלה וחזרה. כעבור שבעה ימים שב ושחרר אותה, והיא שבה ובפיה עלה של זית. מכאן הוא הבין שצמרות העצים הם כבר מעל פני המים. כעבור שבוע הוא שילח אותה שוב ומשלא שבה, הבין שקלו המים, וכל בעלי החיים יצאו מן התיבה.

במהלך המבול, אלוהים עשה חשבון נפש, והגיע למסקנה שיצר לב האדם רע מנעוריו, ושאין טעם בצעדים דרסטיים ומהפכניים כמו מבול, אלא בתהליכים חינוכיים של התמודדות עם היצר. לא מהפכה אלא אבולוציה. הוא נשבע שלא יוריד עוד מבול ולא ישחית עוד את הארץ בשל האדם, וכאות לכך ברא את הקשת בענן. ומרגע זה ואילך, המונופול על השמדת האנושות ועל הרס כדור הארץ, הוא רק שלנו, בני האדם. משמעות הדבר, שאנו ורק אנו אחראים על קיום האנושות ועל קיום כדור הארץ.

בשנים האחרונות, גורמים העוסקים ביהדות ואיכות הסביבה הגדירו את שבת פרשת נח כשבת הקיימות ואיכות הסביבה.

המבול ירד אחרי שהארץ מלאה חמס. יש לקוות, שכעת, כשהארץ מלאה חמאס, אחרי שפתחנו את בתי הסוהר בפני אלף חמאסניקים, לא נמיט על עצמנו מבול חדש.

בהמשך הפרשה מתוארת פרשת מגדל בבל. בני האדם, שהייתה להם שפה אחת ודברים אחדים, בנו מונומנט אדיר וחסר תכלית – מגדל המגיע לשמים, כדי להאדיר את עצמם ואת עוצמתם. אלוהים לא התלהב יתר על המידה מהמיזם, הרס אותו ופיזר את בני האדם על פני האדמה ובלל את לשונה.

האמירה בפרשה זו, היא נגד הפיכת הטכנולוגיה למולך ונגד העבדות לקדמה הטכנולוגית, ובעד טכנולוגיה המשרתת את האדם ואת צרכיו. מסר שני הוא נגד הגלובליזציה, ובעד חלוקת האנושות ללאומים ולתרבויות. הריבוי והפלורליזם הם ערבות לאנושות טובה יותר, לעומת העריצות שבאחידות.