הבלוג של אורי הייטנר

המחאה החברתית הגדולה, אף שאינה חפה משגיאות ובהן שגיאות חריפות, היא הצלחה גדולה. עיקר הצלחתה בתחום התודעה – הן בתובנת הציבור ביכולתו להשפיע ובזכותו לא לקבל כמובן מאליו את מה שמאכילים אותו לאורך שנים, והן בשינוי השיח הציבורי וסדר היום הפוליטי והתקשורתי ושימת הדרישה לצדק חברתי במקום גבוה הרבה יותר.

יש גם הצלחות מעשיות, והחשובה שבהן היא החלטת הממשלה על הרפורמה במס בהתאם להמלצות ו' טרכטנברג. העובדה שממשלת נתניהו קיבלה החלטה זו היא מדהימה – הורדת המסים היא הדגל של נתניהו, היא הדת של נתניהו. והנה, לנוכח המחאה הציבורית והדרישה לצדק, הוא נאלץ לבצע סיבוב פרסה והממשלה בראשותו קיבלה החלטות הפוכות לדרכו המסורתית.

השינויים בתחום המיסוי הם ביטוי לצדק חברתי ולערבות הדדית. מהי ערבות הדדית? אכפת לי ממך ואכפת לך ממני, ועלינו לבטא את האכפתיות הזאת באופן מעשי. אם אני עשיר ואתה עני, אוותר על חלק ממה שיש לי, כדי לאפשר לך קיום בכבוד – יכולת לחנך את ילדיך, יכולת לטפל כראוי בבריאותך ובבריאות משפחתך, קורת גג מכובדת וכו'.

מדיניותן של כל ממשלות ישראל האחרונות הייתה מנוגדת לרעיונות הצדק והסולידריות. דרך ההפרטה צמצמה למינימום את האחריות של המדינה לחברה ואת מחויבותה לאזרחיה, הקטינה את התקציבים החברתיים והורידה את המס. נתניהו התחייב להורדה משמעותית של המסים, ובכך להגדיל את הפערים ולצמצם עוד יותר את התקציבים החברתיים. המחאה חייבה אותו לשנות את דרכו, ולאמץ את הדרך ההפוכה – הקצאת עשרות מיליארדים לחינוך ורווחה שהמקור המרכזי להם הוא מיסוי צודק.

צדק חברתי וערבות הדדית – אלה הערכים הבסיסיים של הקיבוץ. הקיבוץ הקלאסי, השיתופי, מימש אותם באמצעות השותפות, באמצעות הקופה המשותפת שנבנתה מהמאמץ הקולקטיבי של הקיבוץ, שהוא המאמץ האישי של כל אחד מחבריו. הקיבוץ המופרט, הנמיך באופן משמעותי את הצדק החברתי והערבות ההדדית, אולם לא ביטל אותם לגמרי, אלא המיר את השיתופיות במס קהילתי גבוה וצודק.

והנה, בימים שבהם עם ישראל מתעורר מהחלום הקפיטליסטי שמכרו לו ודורש צדק חברתי, ובין השאר מיסוי צודק – אצלנו טרם נפל האסימון. בימים שבהם אפילו נתניהו מבין שעליו לשנות את דרכו, אצלנו קיבוצים רוצים להיות הנתניהוים האחרונים – הטרנד החדש הוא קיצוץ המס הקהילתי. למה? מאותה סיבה שגרמה להפרטה, ושההפרטה לכאורה אמורה הייתה לתת לה מענה: "נמאס לנו לשאת על גבינו" וכו' וכו'. כלומר – היפוכה של הערבות ההדדית.

מזמן השלמתי עם העובדה שרוב הקיבוצים ויתרו על השותפות, ברמות אלו או אחרות של ויתור. ובכל זאת, מה מותרת החברה הקיבוצית מסביבתה? במס הקהילה הגבוה, המממש בדרך אחרת את רעיון הערבות ההדדית ומאפשר צמצום פערים וחיים בכבוד לכל. גם על זה לוותר? דווקא עכשיו?

                                                                                                                                                                                                      * "ידיעות הקיבוץ"