הבלוג של אורי הייטנר

על מה יש לשים את הדגש החינוכי, כאשר אנו מלמדים את ילדינו את הסיפור התנ"כי על סדום ועמורה? אילו אני מורה לתנ"ך, הייתי רואה את המסר המרכזי של הפרשה במשא ומתן שמקיים אברהם עם האלוהים, לאחר שהאלוהים מבשר לו על החלטתו להשמיד את הערים. בניגוד לנוח, שמקבל בהשלמה את הוראת האלוהים לבנות לעצמו ולמשפחתו תיבת מילוט, ללא כל הטלת ספק בצדקת החלטת האל להשמיד את האנושות במבול – ולכן אין הוא באמת צדיק, אלא צדיק "בדורותיו", כלומר צדיקותו היא יחסית למציאות המושחתת של תקופתו, בה הארץ מלאה חמס, אברהם אינו משלים עם הגזירה.

כג וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע?! כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר? הַאַף תִּסְפֶּה, וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ?! כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע! חָלִלָה לָּךְ! הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?! כו וַיֹּאמֶר יְהוָה: אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר, וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם. כז וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. כח אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה, הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת-כָּל-הָעִיר? וַיֹּאמֶר: לֹא אַשְׁחִית, אִם-אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. כט וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר: אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים? וַיֹּאמֶר: לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים. ל וַיֹּאמֶר: אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים? וַיֹּאמֶר: לֹא אֶעֱשֶׂה אִם-אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים. לא וַיֹּאמֶר: הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים? וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים. לב וַיֹּאמֶר: אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה? וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. (בראשית יח, כג-לב). [1]

ספק אם בכל מקורות ישראל יש עוד טקסט עליו ראוי לחנך, בחינת מעשה אבות סימן לבנים, כמו הפסוקים הללו. המילים שלפני פסוקים אלה הם "ואברהם עודנו עומד בפני ה'". המופת של אברהם, אודות עמידת האדם בפני אלוהיו, הוא המו"מ הזה. אברהם אינו עומד כנוע ומשיב אמן על כל דברי אלוהים. אברהם דורש צדק. הוא אינו מוותר. הוא אינו כופף ראשו בפני כל מרות, כולל המרות העליונה ביותר. לא, אין הוא טוען שהצדק האלוהי נשגב מבינת אנוש, ועלינו לקבל אפריורי את האקסיומה שכל החלטה של האל היא התגלמות הצדק מוחלט. לא ולא. אברהם דורש מן האלוהים לפעול על פי אמות מידה של צדק ומשפט; אמות המידה האוניברסליות, המובנות לבשר אדם. "חלילה לך!" מתריס אברהם בפני ה'. "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!"

ואלוהים לא רואה בכך חוצפה. נהפוך הוא, הוא מקבל את דבריו של אברהם. ואברהם רואה מחובתו לא רק לזעוק ולמחות נגד העוול, אלא להשפיע, והוא עומד על המקח, אוחז ואינו מרפה. הסופר המקראי, שבדרך כלל מקמץ במילים, מביא את הדיאלוג בשלמותו, כמופת לדורות.

אם כך כשמדובר ב"שופט כל הארץ", קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כאשר מדובר במלך בשר ודם; בשלטון אנושי. המופת של אברהם הוא אי השלמה עם עוול. אין לכפוף הראש בפני השלטון. על האדם למחות, להתריס, לא להשלים, לא לקבל כמובן מאליו מה שמאכיל אותו השלטון, לדרוש צדק.

זה, בעיניי, המסר החינוכי החשוב ביותר בסיפור סדום ועמורה. זה המסר שאני מצפה שילדיי יקבלו במערכת החינוך.

איני רואה בחינוך אמצעי להכשיר את הילדים והנוער לחיים כמות שהם, אלא אמצעי לשינוי חברתי. בעיניי, תפקידו של המחנך הוא לעורר בתלמידיו את המבט הביקורתי על המציאות, את המוטיבציה לתיקון עולם, את רדיפת הצדק החברתי והמחויבות לערבות ההדדית, את האומץ לצאת נגד השררה והכוח ולהיאבק למען חברה טובה יותר, למען עולם מתוקן.

* "שישי בגולן"