הבלוג של אורי הייטנר

נאום פתיחה לתכנית "רבותי, ההיסטוריה חורזת" במרכז "יובלים"

ערב טוב וברוכים הבאים למרכז "יובלים". אני נרגש ושמח לפתוח את סדרת מפגשי התכנית "רבותי, ההיסטוריה חורזת".

שנה לפני מותה, הוציאה נעמי שמר לאור את קובץ שיריה הגדול "סימני דרך" ובו כ-120 מהטובים בשיריה. את הספר היא לא פתחה באחד ההמנונים, נכסי צאן הברזל הקאנוניים שלה, כמו "ירושלים של זהב", "לו יהי" או "על כל אלה", אלא דווקא בשיר "על ראש שמחתי", שהיא אף לא הלחינה אותו (אלא מתי כספי), שהוא היחיד בספר המופיע בכתב ידה. בכך היא סימנה אותו כשיר מיוחד, לא עוד אחד השירים, אלא מעין מפתח להבנת כתיבתה.

נעמי שמר כתבה את השיר במחצית השניה של שנות ה-80. בשנות השבעים, היא ביטאה בגלוי את השקפת עולמה הפוליטית, בהתייצבה לצד גוש אמונים ומאבקיו. היא חשה, שהיא נאלצה לשלם מחיר כבד על כך; חשה ניכור מצד חלק מן הציבור שבו צמחה וממנו באה ובעיקר – מצד המיליה התרבותי של ישראל, שהייתה חלק ממנו. לאחר הנסיגה מסיני היא השתתקה וחדלה להשמיע בפומבי את עמדותיה. אולם היא חשה אנוסה. את כאבה היא ביטאה במרומז באחדים משיריה. אחד מהם הוא "על ראש שמחתי".

בשיר זה היא כתבה על משטרת המחשבות, הקובעת מה ראוי ומה לא ומכתיבה לאמנים קו שעליהם להתיישר עמו. למשל, באותן שנים קובעי הטון דרשו לשיר שירי מחאה, כי זה מה שהולך עכשיו, ומי שלא שם, לא קיים. נעמי שמר מסרבת ללכת בתלם, ושירה הוא מחאתה נגד התופעה. בשיר, היא מספרת על שמחתה, שיצאה לשוטט בחוצות: תפסוה השומרים / הסובבים בעיר, / מה את רוקדת ככה, / ועל מה יצהל קולך? / מוטב שתשירי שירי מחאה, / זה מה שהולך עכשיו, / זה מה שהולך. // אמרה שמחתי / אני אשיר וארקוד, / עם זר פרחי שדה / וקוץ אחד או שניים / כי השמחה שלי / היא המחאה שלי.

השיר הזה, הוא מעין הכרזת העצמאות האינטלקטואלית והרוחנית של נעמי שמר. ובאופן טבעי, הכרזתה היא באמצעות דיאלוג עם מקורות ישראל, כמו ברבים רבים משיריה.

קודם כל בכותרת ובפתיחת השיר. "על ראש שמחתי / ענדתי זר". כמובן התכתבות עם משורר תהילים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי. אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהילים קל"ז, ה'-ו'). אותו פסוק הוא אחד ממקורות ההשראה גם לירושלים של זהב: "אם אשכחך ירושלים, אשר כולה זהב".

"השומרים הסובבים בעיר" לקוחים מפסוקים בשיר השירים כמו:  מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם. או: "מצאוני השומרים הסובבים בעיר. היכוני, פצעוני, נשאו את רדידי מעליי שומרי החומות". היא גם מבטיחה שתשיר ותרקוד "עד צאת נשמתי", רמז לרבי עקיבא שיצאה נשמתו כאשר קריאת שמע על שפתיו, ובכך זכה לקיים את שביקש כל חייו: "בכל נפשך ובכל מאודך". זו מחויבות מוחלטת של היוצרת לאמנותה, לשירתה, לאמת שלה.

בחרנו לפתוח את סדרת מפגשי "רבותיי ההיסטוריה חורזת" בשירתה של נעמי שמר, שהייתה לסמל בתרבות הישראלית, ויצירתה המקורית שזורה בשיח מתמיד עם מקורות ישראל הקדומים והחדשים.

מרכז "יובלים" פועל להעמקת התרבות היהודית, ישראלית, ציונית באצבע הגליל. מרחב התפר של יהודיות, ישראליות וציונות בא לידי ביטוי מרתק בכל סוגות התרבות, ואחד החשובים בהם הוא הזמר העברי. התכנית "רבותי ההיסטוריה חורזת", תעסוק כולה במרחב התפר הזה, בזמר העברי כמשקף של קורות העם היהודי. אנו פותחים את הסדרה עם מיטל טרבלסי ומוטי זעירא, אותם אירחנו בשבוע הספר בערב על אלכסנדר פן. והפעם בערב "אל בורות המים", על המקורות היהודיים והחלוציים בשירתה של נעמי שמר.

אני מזמין את עופר גביש, היוזם, הדוחף, המוביל והרוח החיה של הסדרה כולה, שהוא שותף נאמן ומסור לרבות מפעילויות "יובלים", לדברי פתיחה.