כשנודע לי על סגירת מיזם החתונות של "צהר", כתבתי בדף הפייסבוק שלי תגובה קצרה בזכות המיזם ונגד מדיניות המשרד לשירותי דת. להלן כמה מן התגובות שקיבלתי: "להפך, הפיכת הרבנות לבלתי-רלוונטית היא עזרה רבה ליהדות בארץ". "מזל טוב. בשורה טובה לעם היהודי. עוד עדות פנימית רבנית שהרבנות סיימה את תפקידה. עכשיו לא רק שהרבנות הרחיקה יהודים מצד אב, מתגיירים, ושלחה יהודים להוכיח את יהדותם, מעכשיו גם חילונים רבים יפנימו ויבינו שזהותם היהודית לא נשמרת דרך הרבנות הרקובה". "ככל שיהיה רע יותר - כלומר הרבנות תהיה בלתי אפשרית יותר - יהיה טוב יותר - כלומר הרבנות תהפוך לבלתי רלוונטית ונגיע ליום שבו יהיה אפשר להתחתן על פי בחירה".
מדגם תגובות זה מעיד על כך, שיש עוד מי שמרוצה מההתפתחות הזאת, בנוסף למי שגרמו לה כדי להיבנות ממנה פוליטית וכלכלית. כל מי שרוצים להרחיק את הציבור הישראלי מן הרבנות, חוגגים היום. הם יודעים היטב, שכתוצאה מסגירת מיזם "צהר" יותר ישראלים יפגשו ברבנות, וכתוצאה מכך, יותר ויותר ישראלים יברחו ממנה. אין היום במדינת ישראל מי שפוגע בדת ובמעמדה, יותר מהחרדים שהשתלטו על הרבנות ועל משרד הדתות. אין חילול השם גדול יותר במדינת ישראל. דומני, שלא אחטא לאמת אם אגדיר את השר מרגי, כשר לענייני חילול השם. הרי מתוך תאוות כוח שלוחת רסן, ורצון להאדיר את כוחם של אנשי מגזרו, הוא גורם במודע להרחקת הציבור מן הדת ולהשנאת הדת על הציבור.
אישית, אני תומך בהנהגת נישואין אזרחיים בישראל, אולם בד בבד חשוב לי שיותר ויותר יהודים יתחתנו בחתונה יהודית, מתוך בחירה. מהי חתונה יהודית? חתונה שאינה מבטאת רק את ברית הזוגיות בין איש ואישתו המקימים משפחה, אלא גם הקמת בית בישראל, ברית של השתייכות לעם היהודי, לתרבות היהודית, לשרשרת הדורות היהודית. בעבורי, חתונה יהודית אינה בהכרח אורתודוכסית. אבל דבר אחד ברור לי – ללא חלופה מן הסוג שמציע מיזם "צהר", פחות ופחות זוגות יבחרו בנישואין יהודיים בכלל ואורתודוכסיים בפרט.
לא כל רבני "צהר" הם מקשה אחת, אך לפחות אלה שאני מכיר ומוקיר, מהווים חלופה של ממש לגישה הקונבנציונלית ברבנות כלפי הנישואין, מבלי שהם סוטים ימין או שמאל מן ההלכה.
אין הם רק "רבנות אורתודוכסית עם חיוך", כפי שהגדירו אותם הבוקר המגיבים בדף שלי, אף שכלל איני מזלזל בחיוך הזה, אלא שמעבר לעצם מחויבותם להלכה, גישתם שונה בתכלית. ניתן להציג זאת על דרך השלילה ועל דרך החיוב.
על דרך השלילה – הם אינם מוכנים לגבות תשלום ואפילו לא החזרי הוצאות ונסיעות. אין אצלם גישה משפילה ומתנשאת כלפי החילוני ובעיקר כלפי האישה. הם אינם מחטטים ואינם מעמידים את הזוג בפני חקירות משפילות ואינם מאלצים אותם לשקר. הם אינם מנסים ללמד את האישה מה זה להיות אישה, ולבטח לא מלעיטים ו"מדריכים" את הכלות בהבלים שוביניסטיים וסקסיסטיים ובמיני אמונות תפלות ומנהגים פגאניים.
ועל דרך החיוב – גישתם היא שהחתונה היא האירוע של בני הזוג ותפקידם לשרת את הזוג. לכן, הם בונים את טקס הכלולות יחד עם בני הזוג. הם מאפשרים לבני הזוג להוסיף דברים משלהם לטקס, שהרי אין בכך כל בעיה הלכתית. הם מאפשרים לאישה להביא לטקס את האמירות שלה, המבטאות את ריבונותה כאדם. והם מאפשרים לבני הזוג להסיר מן הטקס, כל מה שאינו חלק מן הליבה שלו; כל מה שאין ההלכה מחייבת. ההלכה מחייבת את הקריאה הפומבית של הכתובה? ועוד בארמית? ההלכה מחייבת הינומה? אם יש חלקים בטקס שהנם מנהג בלבד, ובני הזוג אינם חפצים בהם – למה לכפות אותם על הזוג?
אם לא די בכך שהמדינה אינה מכירה בנישואין בלתי רבניים ובנישואין של זרמים יהודיים אחרים, שזו שערוריה בפני עצמה – כעת היא גם תמנע את האופציה של חתונה אורתודוכסית מאירת פנים, מזמינה ומכבדת את בני הזוג; אם הברירה תהיה הרבנות הכבושה בידי החרדים או קפריסין, פחות ופחות יבחרו ברבנות.
אף שאיני חלק מן הציונות הדתית, הצבעתי בבחירות האחרונות בעד "הבית היהודי". ראיתי במפלגה הזאת בשורה של יהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום; יהדות שראוי שתהיה התשתית התרבותית והרוחנית של מדינת ישראל. כעת, אני מצפה משלוחיי בכנסת לפרוע את השטר. עליהם להיאבק עד הסוף כדי להעביר את רוע הגזירה. עד הסוף, כלומר זה נושא שעליו ראוי לפרק קואליציה ולהפיל ממשלה. זה קו אדום, שההתייחסות אליו צריכה להיות של "ייהרג ובל יעבור". יש לראות במאבק הזה את תחילתה של מלחמת השחרור של היהדות, מפני הכיבוש החרדי.
ואם אי אפשר לשחרר את הרבנות, הגיעה השעה להקים רבנות חלופית (וכך גם לגול את החרפה של שערוריית הגיור).
* "מקור ראשון"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
