הבלוג של אורי הייטנר

אחת החידות שעוררה מחאת הקיץ האחרון, היא כיצד קרה, שלאחר שנות דור של שטיפת מוח בכיוון אחד, נוצרה יש מאין שפה אחרת, חדשה; שפה ערכית של צדק חברתי, של ערבות הדדית, של דמוקרטיה השתתפותית?

זה לא נעשה יש מאין. האמת היא במשך כל אותן שנים, רוח התקופה לא הייתה חד כיוונית. בתקשורת בקושי ניתן מקום לרוח אחרת, אך היא הייתה קיימת והיו גופים שנשאו אותה. גם אם דיבור על צדק חברתי נשמע מיושן, פאתטי, לא מתחבר למציאות – שיח הצדק החברתי לא נעלם, הוא חתר תחת הזרם המוביל וזרע זרעים של כיוון אחר, שציפו לרגע המתאים להתפרץ. גם אם כל דיבור על "אנחנו" הוצג כאנכרוניזם של קולקטיביזם דורסני, היו מי שנשאו את מסר היחד, החֶברה; שהעבירו מסר שאיננו חייבים לקבל כמובן מאליו את מה שאיננו אוהבים בחברה הישראלית ושניתן להפוך את ארצנו לארץ אחרת, טובה וצודקת יותר.

הדוגמאות לכך רבות, ובהן – תנועות הנוער ובעיקר תנועות הבוגרים שלהן, שהקימו בכל הארץ מאות קומונות עירוניות וקיבוצים מחנכים; תופעת ההתחדשות היהודית בחברה הישראלית, שהעלתה על ראש שמחתה את שיח הצדק החברתי, הקהילתיות, היחד והאחריות החברתית; הארגונים הירוקים, שהציגו מסר ערכי על פיו יש ערכים שלמענם ראוי לוותר על המרוץ אחרי העושר; המספר ההולך וגדל של יוצאים לשנת שירות לפני הגיוס לצה"ל, לשירות למען החברה בתחומי חינוך, רווחה וקליטת עליה.

****

אחד החשובים בין סוכני תרבות הנגד, של הרוח האחרת, הוא מפעל  המכינות הקדם צבאיות. מידי שנה בשנה, מאות רבות של צעירים דחו את גיוסם ובמשך שנה למדו ועסקו בסוגיות שנראו מנותקות מהשיח ממנו באו – בציונות, ביהדות, באחריות חברתית, בצדק חברתי. המכינות הללו נועדו ליצור מנהיגות אחרת. כל מי שהיה במכינה, נחשף לכיוון אלטרנטיבי לרוח התקופה, קלט והפנים – כל אחד ברמה אחרת, את המסרים הללו והשפיע והפיץ אותם ברמה זו או אחרת, כמפקד בצה"ל או כאיש משפיע באזרחות.

אולם עד כמה שנה כזאת, משמעותית ככל שתהיה, משפיעה לטווח ארוך על חניכי המכינות? עד כמה היא מחסנת אותם מפני השחיקה של השירות הצבאי, שיש בה מימד של "מחיקון" למה שרכש הצעיר במכינה, וכמה הרוח הזאת עמידה בפני הציניות של החברה הרכושנית, שמעמידה את המרוץ אחר המיליון בראש מעייניה?

בשנים האחרונות, יותר ויותר צעירים אחרי צבא החלו להצטרף לקבוצות, חוגים, גופים, שחיפשו משהו שמעבר להצעה החומרנית. רבים חיפשו למידה, היוצרת מעשה ובונה אחריות חברתית. כאשר מדרשת עין פרת פתחה תכניות לבוגרי צבא, עשרות צעירים התמודדו על כל מקום פנוי בתכניות השונות. תכנית "איילים" משכה סטודנטים צעירים להתיישבות בגליל ובנגב תוך שילוב של עשייה קהילתית למען החברה. המכינות הקדם צבאיות, החלו לפתוח יותר ויותר תכניות מגוונות לבוגרים, בשלבים שונים של חייהם, על מנת להמשיך את העשייה המבורכת של המכינה.

המכינה הקדם צבאית מיצר, מקיימת אף היא תכניות שונות לבוגרים, ובהן מועצת בוגרים המובילה לימוד ועשיה, מפגשים דו שבועיים על פרשת השבוע בירושלים, בהשתתפות עשרות בוגרים, וירח לימוד לבוגרים במיצר, בקיץ.

כעת יוזמת המכינה תכנית חדשה, מיזם תלמוד ומעשה, שמיועדת לצעירים בוגרי צבא; חיים במשך חצי שנה בקיבוץ בגולן, עבודת כפיים בחקלאות במסגרת "מענק עבודה נדרשת", השתלבות פעילה בחיי החברה והתרבות של הקיבוץ, קיום חיי קבוצה וחברה וקיום בית מדרש שיפעל 2-3 ערבים בשבוע, ללימוד בנושאי יהדות, ציונות, צדק חברתי, דמוקרטיה, התיישבות, קיבוץ, גולן, חקלאות.

****

הרעיון אינו מקורי של מכינת מיצר. הראשונים שקיימו תכנית כזו הם קיבוץ יהל, בערבה. היום לאחר מספר מחזורים, הם קולטים קבוצות של 45 צעירים, כאשר על כל מקום יש מספר מתמודדים. שם, הדגש החינוכי הוא על ערכי התנועה ליהדות מתקדמת (הזרם הרפורמי). בעקבותיהם הלך הקיבוץ השכן, לוטן, עם דגש על ערכי קיימות ואיכות הסביבה. וכעת נפתחות תכניות נוספות מסוג זה בעוד יישובים בערבה.

על בסיס אותה תכנית, פנתה המכינה לכפר חרוב ולאורטל – שני קיבוצים המקיימים חיי קהילה, חברה ותרבות ערים ויש בהם כוחות חינוכיים שיכולים להיות שותפים להצלחת התכנית. ראשי המכינה פנו אליי, הציגו לי את התכנית, ואני התאהבתי והתלהבתי ממבט ראשון. פניתי למזל, נערכה פגישה עם ראשי המכינה, המזכירות אישרה את התכנית, והנהלת המכינה בחרה באורטל. הוקם צוות היגוי משותף (מטעם אורטל – מזל, נבות, הילה, אבי ל' ואני), הוקמו צוותי משנה לנושא העבודה ולבית המדרש. אבי ל' ואני לקחנו על עצמנו להוביל את המיזם מטעם אורטל (ראש התכנית יהיה נציג המכינה), ואשמח לצרף לצוות נציג/ה צעירי אורטל.

אין המדובר בתכנית חד-פעמית. הכוונה היא לקשר ממושך ומחזורים רבים. המחזור הראשון יגיע לאורטל במרץ / אפריל לחצי שנה. הצעירים יעבדו במטע, יתגוררו באשכולות, יקבלו מקום (מקלט?) לבית המדרש ולפעילות החברתית, ישובצו למשפחות מלוות וישתלבו בפעילות החברתית והתרבותית של אורטל. הם ישתכרו בשכר מינימום, או אולי קצת מעבר לו, וישלמו לקיבוץ ולמכינה על התכנית.

****

בעיניי, הדבר החשוב מכל הוא הידיעה שיותר ויותר צעירים, הצעירים האיכותיים ביותר שיש, מחפשים משהו מעבר לחומר, לכסף, לקריירה האישית. מחפשים ערכים, עשיה משמעותית, הגשמה ערכית, ציונית וחברתית.

קבוצה כזאת, של כעשרים צעירים, עשויה לתרום תרומה אדירה לחברה האורטלית, לצד תרומתה המשקית – תרומה תרבותית, קהילתית וחינוכית, להיות אבן שואבת לצעירים בכלל ולבנות ובני אורטל בפרט ולהוות דוגמה ומופת ערכיים לנוער האורטלי. אני מקווה ומאמין, שהקבוצות הללו תנֵבְנָה גם קליטה איכותית צעירה לקיבוץ.

אני מאמין בתכנית הזאת, אני מאמין באורטל, ומשוכנע שתהיה זו תכנית משמעותית וחשובה.

****

במסכת קידושין בגמרא, מסופר על מחלוקת בין חכמים סביב הסוגיה – מה גדול יותר - התלמוד או המעשה? רבי טרפון אמר – מעשה. רבי עקיבא אמר: תלמוד. אמרו תלמידיהם: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה.

התכנית הזאת משלבת את התלמוד עם המעשה, כשהלימוד נועד להכשיר את הלומדים לחיי מעשה ותרומה משמעותית וערכית לחברה הישראלית.

                                                                                                                                                * מידף - עלון קיבוץ אורטל