הבלוג של אורי הייטנר

אמרו לו / אריק איינשטיין

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 28.11.11

השבוע מלאו חמש שנים למותו של הפזמונאי והפובליציסט עלי מוהר, ממחלת הסרטן. עלי מוהר נפטר בשבוע של פרשת "ויצא", בה מסופר על סיפור יעקב, רחל ולאה. אחד משיריו היפים של עלי מוהר עסק באהבת יעקב לרחל – "אחכה", אותו שר אריק איינשטיין.

עלי מוהר כתב יצירות מופת כמו "שיר נבואי קוסמי עליז", "כל עוד", "נגיעה אחת רכה", "שיעור מולדת", "תן לי יד", "יורם" ולהיטי ענק כמו "שיר השיירה", "שכשנבוא", "העיקר זה הרומנטיקה",  ו"שש עשרה מלאו לנער".

אבל אני בחרתי להשמיע דווקא שיר שאינו מנכסי צאן הברזל של הזמר העברי, אבל נדמה לי שבמידה רבה דווקא הוא חלון ראווה להיכרות עם עלי מוהר; השיר "אמרו לו", בביצוע אריק איינשטיין. שיר זה הוא אחד משני שירי כדורגל שכתב עלי מוהר לאריק איינשטיין. השיר השני הוא "ואלה שמות", שנכתב במונדיאל 1990.

עלי מוהר היה צעיר בעשר שנים מאריק איינשטיין. אריק איינשטיין היה למיתוס בגיל צעיר מאוד, כך שמבחינת עלי מוהר הוא היה כמעט אליל, אמן נערץ, גדול מהחיים. כיוון שעוד בלהקת הנח"ל שר אריק איינשטיין שירים שכתב אביו של עלי, הפזמונאי יחיאל מוהר, מבחינתו אריק איינשטיין היה שייך לדור ההורים שלו, דור הנפילים.

אולם עם השנים נוצרו ביניהם יחסי קרבה, עלי מוהר כתב לאריק איינשטיין שירים והוא אף כתב ספר ביוגרפי על איינשטיין, "זו אותה האהבה", המבוסס על שיחות שקיים עמו. אחד הדברים שקישרו בין השניים הוא אהבתם הגדולה לספורט בכלל, ולקבוצתם האהובה הפועל ת"א, בפרט.

השיר "אמרו לו", מספר על אוהד מתוסכל של הפועל ת"א בשנותיה הקשות, בהן הנחילה אכזבות מרות לאוהדיה. לכאורה, לאהוד את הקבוצה הזאת זה לא היה ממש הגיוני. כולם סביבו אמרו לו שיהיה קצת מעשי, רמזו לו שיתבגר. אבל הוא לא למד שום לקח, ואין לו שכל גם להצטער.

הפועל ת"א הייתה בעבור עלי מוהר ובעבור רבים אחרים, ואריק איינשטיין הוא בוודאי בין הבולטים בהם – הרבה מעבר לקבוצת כדורגל. זו ציוויליזציה שלמה, של א"י העובדת, החלוצית, אותה הגדיר אריק בתקליטיו – א"י הישנה והטובה. ציוויליזציה של "אנחנו", שהינה אנטיתזה לאינדיבידואליזם הקיצוני, למרדף אחרי הכסף, לחומרנות, לנהנתנות, לתרבות הריאליטי, לתרבות הקניונים. אותה ארץ ישראל עליה כתב עלי מוהר בשיריו כמו "שיר השיירה" ו"שיעור מולדת". כך זה הצטייר בילדותנו, שהייתה יפה – כך זה היה או כך זה הצטייר? כך או כך, עלי מוהר ואריק איינשטיין מלאים בנוסטלגיה לאותה מולדת, לשילוב של ציונות וסוציאליזם, לערכי תנועת הנוער כחולת החולצה. בטורו בעיתון "העיר" – "מהנעשה בעירנו", שוב - גוף ראשון רבים, כותרת קצת אנכרוניסטית, אפילו ירחמיאלית משהו, ביטא עלי מידי שבוע את געגועיו לתל-אביב של ילדותו ולערכים והתרבות עליהם חונך וגדל.

השיר "אמרו לו" הוא גרסה עברית לשיר כדורגל איטלקי אותו כתב פלויצ'יני והלחין פאולו קונטה.

אני מקדיש היום את הפינה לבנים שלי עמוס ואסף, שהם אוהדים שרופים של הפועל ת"א, ואתמול חגגו את הניצחון בדרבי הגדול.

זהו סיפור עצוב על ילד / אחר כך נער / היום כבר איש / הוא לא שמע קולם של אלה / שהזהירו, הוא נשאר אדיש / הוא לא שמע מה שאמרו לו / לכן היום הוא בעסק ביש // אמרו לו שהחיים זה לא משחק / וקונצים פה אין / אמרו לו שהוא מוכרח להיות חזק / כי אוי  למסכן / אמרו לו שיהיה כבר מעשי / רמזו לו שיתבגר / אז הוא לא למד שום לקח / ואין לו שכל גם להצטער // עוד שהיה כולו רק ילד / בבית הספר העממי / עוד כשתלה בשמי התכלת / מבט עצוב קצת וחולמני / כבר אז עינו הייתה פוזלת / אל חבצלת האדמונית // אמרו לו שיתרכז בלימודים / כי זה החשוב / אמרו לו שמבנות וריקודים / יהיה סוף עצוב / אמרו לו שיהיה כבר מעשי / רמזו לו שיתבגר / אז הוא לא למד שום לקח / ואין לו שכל גם להצטער // גם כשהלך לכדורגל / הוא לא חיפש לו רק ניצחון / ובהתלהבות של עגל / ויתר על שקט וביטחון / ועד היום הוא עם הדגל / ועם הצבע הלא נכון // אמרו לו שהחולצה האדומה / זאת לא מציאה / אמרו לו שהוא נכנס פה לצרה / ואין יציאה / אמרו לו שיהיה כבר מעשי / רמזו לו שיתגבר / אז הוא לא למד שום לקח / ואין לו שכל גם להצטער.