הבלוג של אורי הייטנר

דצמבר / דפנה ארמוני ומזי כהן

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 5.12.11

לכבוד דצמבר שהגיע בחרתי שיר – "דצמבר".

בשנות ה-70 הפיקה מחלקת התרבות של גלי צה"ל, בניהולו של מולי שפירא, מיזם תרבותי נפלא - ערבי שירי משוררים. המטרה הייתה להנגיש לקהל הרחב, ובעיקר לקהל הצעיר, את השירה העברית, את שירי המשוררים שלא נכתבו להלחנה, לא פזמונים ושירי זמר אלא שירי ספר, באמצעות מסירתם למלחינים שילחינו אותם ולזמרים שישירו אותם, במיוחד לערב זה. ואכן, טובי המלחינים והזמרים נרתמו למיזם, והתרבות העברית הרוויחה מכך הרבה שירים נפלאים.

שני הערבים הראשונים לא הוקדשו לנושא מסוים. הערב השלישי והאחרון, נערך ב-1980 והוקדש לעיר תל-אביב, במלאת 70 שנים להיווסדה (אף שכבר הייתה זו השנה ה-71). השיר הבולט בין שירי הערב הזה, הוא שירו של מאיר ויזלטיר "סימפטיה" אותו הלחין שלמה גרוניך ושרה נורית גלרון.

את השיר שנשמע היום, "דצמבר", אף הוא מערב שירי משוררים שהוקדש לת"א, כתב נתן אלתרמן. הוא כתב אותו ב-1934, במלאת לעיר 25 שנים. שיר זה הוא אחד משירים רבים שאלתרמן הקדיש בשנה זו לת"א, בחגה.

אלתרמן היה משורר תל-אביבי בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. הוא היה המאהב הגדול של תל-אביב, הכיר אותה וידע אותה ושר לה שירים. אולי יש יפות ממנה, כתב, אך אין יפה כמוה.

בשיר "דצמבר", מתאר אלתרמן את החורף התל-אביבי, בחודש דצמבר. בעידן הטרום מזגני, הקיץ התל-אביבי היה בלתי נסבל, בוודאי ליוצאי אירופה שנחתו לחום וללחות של מישור החוף הארצישראלי. חודש דצמבר נותן כוחות גנוזים להרוגי התמוזים, לאנשים ההרוגים מהקיץ הקשה. בדצמבר הגשם מנקה את האוויר – "עלה ושוט והסתכל, עד מה יפה היא התבל". החורף התל-אביבי ממלא את כל חושיו של המשורר: ריח הים ורוח הסתיו, מיץ של תפוחי זהב, אוויר שקיעות, ניחוח דק. וכל מה שנשאר הוא ללכת ולנשום אוויר שקיעות כחול אדום. ניחוחות החורף התל-אביבי הם כריח הקטורת, ולכן הוא מגדיר את החודש: "דצמבר חודש מקוטר".

אלתרמן מתפעל מהפנסים שהוצבו בעיר בשנה זו, שנת חצי היובל – "הפנסים חיוורי פנים". אותם פנסים עליהם הוא כותב גם ב"ערב עירוני" – "הפנסים מלבלבים באור ניחוח" וב"הילד נסים": "חשמל גדול בער בפנסים / ופנסים האירו את ניסים".

ערב שירי המשוררים השלישי התקיים תשע שנים אחרי מותו של אלתרמן. את השיר הלחין שותפו הקרוב של אלתרמן, שהלחין עשרות מפזמוניו – משה וילנסקי. את השיר שרו בערב שירי המשוררים שתי זמרות צעירות, שזה עתה סיימו את שירותן הצבאי בלהקות צבאיות – מזי כהן ודפנה ארמוני. שתי זמרות מבטיחות, שפרצו למוסיקה הישראלית בסערה – מזי כהן כסולנית של להקת "גזוז" ודפנה ארמוני שליוותה את אריק איינשטיין ושלום חנוך במופע המשותף המיתולוגי שלהם, ואף שרה שיר סולו – שירו של שלום חנוך "עד מחר". היא אף שיחקה, באותה תקופה ב"הלהקה" וב"אסקימו לימון". למרבה הצער, הקריירה המזהירה שציפתה לשתיהן, לא התפתחה כמצופה, וההפסד הוא של כולנו.

ריח ים ורוח סתיו / ומיץ של תפוחי זהב / ומין סגריר מתוק חמוץ / מושך מבית אלי חוץ / ללכת לכת ולנשום / אוויר שקיעות כחול אדום // אוויר שקיעות, ניחוח דק, / הגשם זה עתה נפסק. / עלה ושוט והסתכל / עד מה יפה היא התבל. / עלה ושוט והסתכל / עד מה יפה היא התבל. // הפנסים חיוורי פנים, / כחולות עיני העננים / ומשהו מוזר כזה / לוחץ דומם על החזה, / לוחץ, קורע ודורש, / הלב רוצה להתעטש. // דצמבר חודש מקוטר / ריחות תפוח ומטר, / אתה נותן כוחות גנוזים / להרוגי התמוזים, / אתה יודע להשיב / מעט אביב לתל אביב.