הבלוג של אורי הייטנר

תגובה ל"בני המושבים בקיבוצים", 16.12.11

לפני קרוב לעשרים שנה, בראשית שנות ה-90, בתקופת המו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן, החליטה תנועת הנוער העובד והלומד (או שמא הייתה זו חטיבת בני הקיבוצים של התנועה, איני זוכר במדויק) על תמיכתה במדיניות הנסיגה. החלטה זו יצרה דיסוננס מובהק בין הערכים אותם חיים ומגשימים יום יום הנערים והוריהם ועליהם הם התחנכו משחר ילדותם, לבין עמדות תנועת הנוער שבה הם חברים. וכאילו לא די בכך, הודיעה התנועה לנעריה בגולן, שהיא אוסרת עליהם להשתתף בהפגנות נגד הנסיגה, כשהם לבושים בחולצה הכחולה.

בני הנוער במושבי הגולן, לא נאלצו להתמודד עם דילמה דומה. חטיבת בני המושבים לא קיבלה החלטה כזאת וגם לא החלטה הפוכה. ובאשר להשתתפות בהפגנות – המסר שלה היה, שהיא מחנכת למעורבות חברתית ופוליטית ורואה בחיוב השתתפות חבריה בהפגנות בעד או נגד.

אנו, קיבוצי הגולן, לא יכולנו לחיות עם המסרים שקיבלו בני הקיבוצים מתנועתם. המסרים של תנועת בני המושבים התאימו לנו הרבה יותר. לכן, החלטנו על פרישת קיבוצי הגולן מחטיבת בני הקיבוצים והצטרפנו לחטיבת בני המושבים. בכך, היינו הקיבוצים הראשונים בתנועת בני המושבים, שכפי שפורסם בכתבה, רבים הקיבוצים החברים בה היום.

המאבק על הגולן הסתיים בהצלחה לפני למעלה מעשור. המציאות שבה אנו חיים בעשור הזה שונה לחלוטין. דומני, שגם אחרוני התומכים בנסיגה מהגולן התפכחו, או שהם בתהליך של התפכחות. אולם גם במציאות הזאת, קיבוצי הגולן נשארו בתנועת בני המושבים.

עם סיום המאבק, התחלתי לנהל את המתנ"ס האזורי של הגולן, תפקיד בו שירתתי כמעט לאורך עשור. במסגרת תפקיד זה, הייתי אחראי, בין השאר, על החינוך הבלתי פורמאלי בגולן, כולל תנועות הנוער. ככל שהכרתי את התמונה התנועתית, כך הבנתי שגם ללא כל קשר למאבק, עלינו להישאר בבני המושבים.

הסיבה החשובה ביותר לכך, היא לכידות הקהילה הגולנית. חשוב לנו שלפחות כל בני הנוער החילוניים – מהקיבוצים, המושבים והיישובים הקהילתיים, יתחנכו בתנועת נוער אחת. לצערי, בני הקיבוצים לומדים בבתי ספר קיבוציים, מחוץ לגולן. לכן, ההזדמנות לחבר בין בני הקיבוצים והמושבים הוא באמצעות החינוך הקהילתי הבלתי פורמאלי בכלל, ותנועת הנוער בפרט. אנו ניסינו לצרף לתנועה גם את קצרין, אך לצערי החיבור לא עלה יפה והופסק.

יתרון נוסף של בני המושבים על תנועות אחרות, הוא היותה תנועה כפרית, המתאימה להתיישבות הכפרית מבחינה ארגונית וחינוכית. מבחינה ארגונית – המבנה הבסיסי של התנועה הוא עבודה ביישובים כפריים קטנים. בתנועות העירוניות, ההתאמה ליישובים הקטנים מאולצת ואינה טבעית; הם לא ממש יודעים איך לבלוע אותה. מבחינה חינוכית – זאת התנועה היחידה, שלצד החינוך לציונות ולסוציאליזם, כשאר התנועות הכחולות, היא מחנכת גם להתיישבות כערך.

עם זאת, אין להתעלם גם מבעיות בתנועה. השכבה הבוגרת בתנועה חלשה למדיי, והיא בעיקר תנועת ילדים; בני הנוער מדריכים בה, אך כמעט ואינם פועלים בתוכה כקבוצה חברתית. בעיה נוספת, היא העדר אופק הגשמה בנוסח תנועות הבוגרים. התנועה מעודדת את חניכיה לצאת לשנת שירות לפני השירות המשמעותי בצה"ל, ובעיקר להליכה לשנת שירות נפלאה בגרעין "עודד" של התנועה – גרעין המהווה את שלד ההדרכה של התנועה. אולם שנת שירות, משמעותית ככל שתהיה, אינה יעד הגשמה של תנועת חיים. אני מקווה שהליקויים הללו יתוקנו.  

                                                                                                                             * "ידיעות הקיבוץ"