הבלוג של אורי הייטנר

כל מנעד התסריטים האפשריים של פרשת נתן אשל, אינו מבשר טובות. על פי תסריט קיצון אחד, שלושה בעלי תפקידים בכירים ביותר בלשכת ראש הממשלה רקחו עלילה נגד חברם, קידמו אותה בפועל בצעדים אקטיביים; אולי יש כאן אפילו מקרה של סחיטה. על פי תסריט קיצון אחר, בעל תפקיד מרכזי ביותר בלשכת ראש הממשלה הטריד לאורך זמן, כולל הטרדה מינית, עובדת הכפופה לו. ואולי לא רק אותה? אולי מדובר בסממן אישיות שגם אחרות סבלו ממנו או תסבולנה בעתיד? ואולי יש כאן הפעלת לחץ על העובדת כדי שלא תשתף פעולה בחקירה? שני תסריטי קיצון אלו וכל תסריט אפשרי ביניהם, חמורים ביותר, בפרט לנוכח העובדה שנעשו במרכז העצבים וקבלת ההחלטות של המדינה, במקום שבו מתקבלות ההחלטות החשובות ביותר, במקום שבו כל מעייני העובדים אמורים להיות קודש לניהול המדינה.

משהו רע קורה שם, וחייב להיפסק. גם מחול השדים חייב להפסק. כדי לסיים את הפרשה, יש להגיע לחקר האמת. זהו אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה. אדם אחד עומד ביננו לבין חקר האמת – ר'.

היא לא רוצה להיחקר, היא לא רוצה לדבר, היא רוצה לשמור על הפרטיות שלה. קדושת הפרטיות. זכותי... מי יכריח אותי... אי אפשר לכפות עליי...

אפשר להבין את רצונה של ר' בפרטיות. אבל כאשר מעמידים את רצונה זה מול האינטרס הלאומי, אי אפשר שלא לראות ברצון הזה פינוק ילדותי. בפרט כאשר מדובר בבעלת תפקיד חשוב בלשכת ראש הממשלה. כל כך התרגלנו לשיח הזכויות, שכמעט מובן מאליו בעינינו, שאם אדם אינו רוצה להיחקר... זאת זכותו. זכויות הפרט הן דבר קדוש, הקודם תמיד לצרכי הכלל, לטובת הציבור. זהו פרי הבאושים של הליברליזם האינדיבידואליסטי הקיצוני. שיח הזכויות קם על יוצרו.

היהדות היא תרבות של חובות. היא שמה את הדגש על חובותיו של האדם – כלפי עצמו, כלפי משפחתו, כלפי ילדיו, כלפי קהילתו, כלפי הזולת, כלפי העני, כלפי החברה, כלפי האומה. היהדות מטילה על כתפי האדם אחריות כבדה לתיקון עולם, ואינה מקבלת את השתמטותו מן החובה, כי לא בא לו, כי לא נוח לו, כי זה יפגע בפרטיות שלו. האגואיזם המפונק הזה אינו מקובל. "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה... לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה... בשביל חטא יחידי שעשה זה, אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, מ' ע"ב).

האמפתיה הציבורית כלפי ר' המסרבת להיחקר, היא תוצאה ישירה של רוח האגואיזם הקדוש, של שיח הזכויות הקיצוני. זהו שיח משחית. ראוי להחליפו בשיח של אחריות, מחויבות ותיקון עולם.

                                                                                                                                  * "ישראל היום"