הבלוג של אורי הייטנר

פירות חמישה עשר / רוחמה רז

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 6.2.12

השבוע נחגוג את ט"ו בשבט, חג שאני מאוד אוהב. כבכל ט"ו בשבט אני עורך ומארגן סדרי ט"ו בשבט – והשנה, חמישה סדרים, לא כולל סדר לדוגמה לפעילי תרבות ומנחי סדר ט"ו בשבט, שערכנו כבר לפני מספר שבועות. באופן טבעי, גם את הפינה אקדיש לשיר העוסק בט"ו בשבט. לא סתם שיר העוסק בעצים ופירות, אלא שיר המדבר על החג ט"ו בשבט, ואפילו השם שלו עוסק בט"ו בשבט. אלא שמעט מאוד מקשרים אותו לחג ועוד פחות מכירים את שמו. השיר הוא "פירות חמישה עשר". מכירים?

נתחיל את מסענו לפני 134 שנים, שנת תרל"ח 1878. בשנה זאת יצא לאור ספרו הסאטירי בעברית של מנדלי מוכר ספרים – מסעות בנימין השלישי. הספר הוא סאטירה נוקבת על העליבות הרוחנית והתרבותית של העיירה היהודית בגולה המזרח אירופית. הספר מספר על בנימין השלישי ועוזרו סנדריל, מעין סנשו פנשה שלו, מן העיירה בטלון – ששמה מעיד על טיב יושביה, לחפש את היהודים האדמונים שאחרי נהר הסמבטיון. למה בנימין השלישי? בשל שני בנימינים שהיו ידועים במסעותיהם – בנימין מטודלה ובנימין השני. הוא – השלישי.

אחד הפרקים בספר מספר על ט"ו בשבט בק"ק בטלון. בגולת מזרח אירופה, ט"ו בשבט היה חג הגעגוע לא"י, שצוין באכילת פירות מיובשים מא"י. וכך נכתב בספר: "ומעשה באדם מישראל, שהביא פעם אחת למקומנו תמר, ויהי לפלא, והיו כל בני העיר, למקטנם ועד גדולם רצים לראותו. נטלו את החומש והראו בו באצבע, שהתמר, תמר זה, כתוב בתורה! הביטו לו – וא"י נצנצה במחזה לנגד פניהם: הנה עוברים את הירדן! הנה מערת המכפלה! הנה קבר רחל אמנו! הנה כותל המערבי! הנה טובלים ושולקים ביצים בחמי טבריא! הנה עולים על הר הזיתים, אוכלים חרובים ותמרים עד בלי די, ונותנים לתוך הכלים מלוא חופנים מעפר הארץ!.. אוי אוי היו נאנחים, ועיניהם מקור דמעה. אותה שעה, כך מספר בנימין, היו כל הבטלונים רואים את עצמם כאילו הם בא"י. ומרבים לספר בביאת הגואל".

במשך השנים עובד הספר למספר מחזות. ב-1976 העלה תיאטרון "בימות" מחזמר המבוסס על הספר, בכיכובם של ספי ריבלין ואברהם מור. את השירים למחזמר כתבה נעמי שמר. בין שירי המחזמר – "שירת העשבים", "סימן שעוד לא הגענו" והשיר "פירות חמישה עשר", המבוסס על הקטע שקראנו.

חמישה עשר, הוא חמישה עשר בשבט. השיר מדבר על פירות ט"ו בשבט בעיירה בגולה. יושבת צעירה יהודיה בעיירה האירופית, רואה את השלג היורד ונח כמו טלית, ומפנטזת על פירות א"י שאהובה יביא לה מארצות החום – היא שרה על התמר, על דבש התאנה, על מתק החרוב – ובתוך הפרי כל געגועיה; הגעגועים לא"י והגעגועים לאהובהּ. השיר מוכר יותר כ"שלג על עירי". יש לשיר ביצועים רבים. הביצוע המקורי, במחזמר, היה של דינה גולן. אנו נשמע את רוחמה רז, אחת הזמרות הבולטות בשנות השבעים והשמונים, שדי נעלמה מנוף המוסיקה הישראלית.

ט"ו בשבט שמח!

שלג על עירי, כל הלילה נח. / אל ארצות החום אהובי הלך. / שלג על עירי, והלילה קר. / מארצות החום לי יביא תמר. // דבש התאנה, מתק הֶחרוב. / ואורחת גמלים עמוסי כל טוב. / הֵנָה שוב ישוב, שמש לבבי. / ומשם תפוח זהב יביא. // שלג על עירי, נח כמו טלית. / מארצות החום, מה הבאת לי. / שלג על עירי, שלג על פניי. / ובתוך הפרי כל געגועיי.