הבלוג של אורי הייטנר

לנשיאה השביעי של ישראל עזר ויצמן היה חלום – לנגב חומוס בדמשק. לא היה זה חלום מגונה, נהפוך הוא. את החזון הנשגב של שלום, ככל חזון, ראוי לפרוט לפרוטות מעשיות. היכולת להשכים בבוקר, להיכנס לרכב, לנסוע צפונה, לחצות את הגבול כפי שחוצים את הגבול בין ארה"ב לקנדה, לקפוץ לביקור שכנים בדמשק, לנגב חומוס... נפלא!

גם בעובדה שהחלום הזה לא היה מעשי, אין כל בעיה. חלום אינו נבחן במעשיותו – מותר לחלום חלום יפה; מותר ואף רצוי לנסות להגשימו, כנגד כל הסיכויים.

הבעיה מתחילה בחוסר היכולת להבחין בין החלום למציאות. ובמקרה שלנו – הבעיה הייתה שתמורת החלום הלא מציאותי לנגב חומוס בדמשק, ויצמן ורבים אחרים הטיפו לשלם מחיר נורא ואיום ולשבור חלום נשגב וגדול; נסיגה מהגולן, ויתור על חבל ארץ ריבוני של מדינת ישראל, עקירת חבל התיישבות ציוני מפואר. וחמור מזה – לא רק הטיפו אלא ניסו בפועל לבצע את הוויתור הזה, תמורת שלום באספמיה.

אם המדיניות הזאת, לה היו שותפים חמישה ראשי ממשלה ישראליים (כולל רוה"מ הנוכחי בקדנציה הראשונה שלו) הייתה מבוצעת, היינו היום ללא הגולן וללא יישוביו, כשקיומו של השלום היה תלוי בחסדיו של רוצח ההמונים בשאר אסד, או בחסדי יורשיו שאינם בהכרח טובים ממנו.

לפני 11 שנים, לאחר עלייתו של בשאר אסד לשלטון, נפוץ טרנד של התפעלות מאסד הצעיר: נשיא מערבי, בוגר לונדון, דובר אנגלית, רופא עיניים וגולת הכותרת – הוא גולש באינטרנט. ממש מסיבת אסד. יש תענוג גדול יותר מאשר למסור לשכן כזה את הגולן? הרי הוא כל כך שונה מאבא שלו, אמרו אלה שהיו אובססיביים למסור את הגולן לאבא שלו. איך אמר ברק, וחזר ואמר עד לזרא, בניסיונותיו האובססיביים להגיע עם חאפז אסד להסכם על נסיגה מהגולן? "מנהיג אמיץ וחכם, מעצבה של סוריה המודרנית". אמנם הוא רצח 30,000 מבני עמו בטבח בחמה. אמנם הוא רצח מאות או אלפי אסירים פוליטיים. ... מעצבה של סוריה המודרנית...

מה יהיה עכשיו בסוריה? לא יהיה זה רציני לדבר בנחרצות על עתידה של סוריה, בנוסח "ימיו של אסד ספורים". יש לו עדין כוח רב, נחישות רבה, אכזריות חסרת גבולות ואין לו מה להפסיד. הוא יודע שאובדן השלטון – פירושו מוות שלו, של משפחתו, של מקורביו וטבח בעדתו.

אני רואה מספר אפשרויות. האחת, אסד ימשיך לטבוח בבני עמו, ירצח עוד כמה אלפים או רבבות, ידכא את המרד וימשיך לשלוט על כידונים עוד שנים רבות. כמו אבא שלו. השניה, מלחמת אזרחים ארוכת שנים, כפי שהייתה בלבנון או באלג'יריה; הקזת דם הדדית במלחמת הכל בכל, לאורך שנים רבות. השלישית, התפרקות סוריה והתפצלותה למדינונות על בסיס עדתי. הרביעית, נפילת אסד.

אסד הינו דיקטטור שכבר רצח כ-7,500 מבני עמו, ועוד ידו נטויה. הוא אויב מר של ישראל, ממנהיגי ציר הרשע, הספונסר של חמאס וחיזבאללה. אם הוא ייפול, אין מה לבכות עליו. אבל אם הוא ייפול, יתכן שעוד נתגעגע אליו. אם הוא ייפול, סוריה לא תהפוך לדמוקרטיה ליברלית מערבית, שוחרת שלום, כפופה לשלטון חוק, דואגת לרווחת אזרחיה ולשגשוג המזרח התיכון כולו, ולתפארת מדינת סוריה. סביר יותר להניח, שכמו ברחבי האביב הערבי, גם בסוריה יעלה לשלטון האסלאם הקנאי, שקוטנו עבה ממותני אסד.

עם כל קיצוניותם של הנשיאים לבית אסד, הם לא היו הרפתקנים ולא הסתכנו במלחמות וחימום הגבול. הלקח של חאפז אסד מתבוסתו במלחמת יום הכיפורים, שנפתחה בתנאים הטובים ביותר שיכל להעלות על הדעת, הוא שלפחות כל עוד ישראל יושבת על הגולן ותותחיה מאיימים על דמשק, יש לשמור על גבול שקט. ואכן, מאז ועד היום, הגולן הוא האזור השקט ביותר במדינה, וגבולה של ישראל עם סוריה שקט יותר אף מגבולות השלום עם מצרים וירדן. הלקח הזה צרוב בדנ"א של בנו בשאר.

כך ניסח חאפז אל אסד את משנתו: "אנו בוחנים את העניין מנקודת הראות של עתיד האומה, ולא של השעות, החודשים והשנים הספורות שבהן אנו חיים... אם אנו, כבני דור זה, ניכשל בעשייתו ובהשגתו של הדורש השגה, יהיו דורות אחרים שיטפלו בעניין באורח הנכון... מה שאני אומר כאן אינו חדש. אני אך סוקר מספר עובדות בהיסטוריה שלנו. הבה ונשוב לפלישת הצלבנים. למרות שהם לחמו בנו מאתיים שנה, לא נכנענו. אף הם היו מעצמה גדולה וזכו בניצחונות, בעוד שאנו ספגנו תבוסות. אך לאחר מאתיים שנה ניצחנו. מדוע מצפים מאתנו כעת להשיג ניצחון מכריע תוך בערך שלושים שנה או להיכנע לחלוטין?"

פסקה זאת מסבירה את האסטרטגיה שלו לאורך השנים. הוא לא היה מוכן לכל פשרה, וגם כאשר הוצע לו כל הגולן הוא נתלה בתירוצים שונים כדי להימנע מחתימה על הסכם שלום, שמשמעותו – הכרה בישראל וסיום הסכסוך אתה. לכל היותר הוא נאות לנהל מו"מ טקטי, כדי למנוע קרע עם ארה"ב ובידוד בינלאומי, והקפיד לא להיפגש עם ישראלים ולא לאפשר לנציגיו ללחוץ ידי ישראלים. הצד השני של האסטרטגיה, הוא שלא אצה לו הדרך לפתוח במלחמות ומעשי איבה שיסכנו אותו ויחלישו את סוריה ואת משטרו. יש לו זמן – לקח לערבים 200 שנה לנצח את הצלבנים, יש לו סבלנות. לא עליו המלאכה לגמור. בנו חונך על האסטרטגיה הזו ודבק בה. ספק אם זו תהיה דרכו של המשטר שיחליף את אסד. לא מן הנמנע, שבמקרה כזה לא נהנה מאותו השקט ממנו אנו נהנים קרוב לארבעים שנה.

אני מאמין שיותר ויותר אנשים שתמכו בנסיגה, התפכחו לנוכח האירועים בסוריה. הם מבינים, שאם התמורה לנסיגה מהגולן היא ניגוב חומוס בחומס, כנראה שזה לא תענוג גדול כל כך.

                                                                                                                               * "מקור ראשון"