הבלוג של אורי הייטנר

זה לא כל כך נעים לראות שופט בבית המשפט העליון שאינו מצטרף לשירת ההמנון הלאומי. אבל אין לי כל טענות לשופט סאלים ג'ובראן ואיני שותף למתקפה עליו. יותר משתוקפיו מעידים עליו, הם מעידים על עצמם.

יש קולות בישראל, הקוראים להחליף את ההמנון הלאומי, לשנות אותו, להוסיף לו בית, להוסיף המנון שני, כדי לתת ביטוי לאזרחי ישראל שאינם יהודים, לחזק את תחושת ההזדהות שלהם עם המדינה וסמליה.

אני שולל את הרעיון הזה מכל וכל. יש לתת לאזרחי ישראל הערבים שוויון זכויות מלא, בכל הנוגע לזכויות האדם והאזרח, אולם המדינה כקולקטיב הינה מדינת הלאום של העם היהודי, ולכן המרחב הציבורי שלה צריך לבטא את מהותה היהודית והציונית ובוודאי שעל סמליה לבטא את ייעודה. סמלי מדינת הלאום היהודי – הדגל, הסמל, ההמנון, הטקסים הממלכתיים וכיו"ב חייבים להיות יהודיים. המנון המדינה מבטא את מהותה – הגשמת חלום הדורות של העם היהודי להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון, ירושלים. מבחינתי, זוהי סוגיה שאינה נתונה לכל מו"מ ולכל פשרה.

דווקא מתוך עמדה זו, אני סבור שעלינו לקבל בהבנה מלאה את הקושי של ערביי ישראל, להזדהות עם סמלי הלאום של מדינתם, שאינם סמלי הלאום שלהם. גם אלמלא היתה מדינת ישראל במלחמה עם הלאום שלהם, ראוי היה להבין את הקושי שלהם להזדהות עם סמליה; לא כל שכן, לנוכח המלחמה הזאת. איננו יכולים להשלים עם הפרת חוק והשתתפות בפעילות עוינת (נוסח חנין "מרמרה" זועאבי), אין לקבל הסתה נגד המדינה (נוסח אחמד "שאהידים" טיבי), יש להיאבק נגד הפצת שקרים ועלילות על מדינת ישראל (נוסח מחמד "ג'נין ג'נין" בכרי). אך יש להבין את הקושי, להתחשב ברגשות ולנהוג בהגינות. איני רוצה לכפות על אף ערבי לשיר את "התקווה". איני מצפה שבלבו פנימה נפש יהודי תהֱמֶה. לא אם הוא אזרח פשוט, לא אם הוא מנהיג ולא אם הוא שופט בישראל.

זה לא כל כך נעים לראות שופט בבית המשפט העליון שאינו שר את מילות ההמנון הלאומי של ישראל, אבל זה מחיר התעקשותנו להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. אין כל סתירה בין מדינה יהודית ודמוקרטית, אך יש מתח מובנה בין שתי המהויות הללו. וכאשר יש מתח כזה, אין כל סיבה להבעיר תבערות מיותרות, אלא יש לגשר עליו, בדרכי נועם ונתיבות שלום.

אל לנו לאחוז במקל בשני קצותיו; גם לעמוד על כך שסמלי מדינת ישראל יהיו סמלי הלאום היהודי וגם לדרוש מאזרחי ישראל הערבים להזדהות עמם. אם החלטנו, ובצדק ובדין החלטנו, שסמלי המדינה יהיו מגן דוד, המנורה ו"התקווה", מחיר ההחלטה הזו היא ויתור מודע על הזדהותם של 20% מן האזרחים עם סמלי המדינה. זה לא כל כך נעים לנו? להם זה עולה יותר. אנו יכולים להרשות לעצמנו גדלות רוח וגילוי הבנה, ולא לנסות להפוך את האזרחים הערבים לאנוּסים.

עלינו לדרוש מכל אזרח לכבד את סמלי המדינה, אך לא להזדהות עמם. השופט ג'ובראן לא ישב בעת שירת ההמנון, הוא לא יצא מן האולם בהפגנתיות, הוא לא סיפר בדיחות. הוא כיבד את המעמד בעמידת דום, אך לא שר המנון שאינו יכול להזדהות עמו. אין בכך כל בעיה.

הבעיה היא בתקשורת רודפת שערוריות שמיקדה את מצלמותיה בתצלומי תקריב של שפתיו הדוממות של השופט בעת שירת ההמנון והציתה אש זרה. הבעיה היא בפוליטיקאים מתלהמים וחסרי רגישות, שקפצו על התמונה כמוצאי שלל רב, הוסיפו עוד קיסם למדורה והרוויחו עוד כותרת.

"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל" – זו הכרזת העצמאות שלנו. כאשר המגילה מפרטת את דמותה וערכיה של המדינה היהודית, נכתב בה, בין השאר: "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל ; תקים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

כהונתו של שופט ערבי בבית המשפט העליון היא הגשמת חזונה של מגילת העצמאות. האם אנו רוצים ששופט בית המשפט העליון יהיה אנוס, מי ששר את ההמנון הלאומי של העם היהודי, כמי שכְּפָאוֹ שֵד? או שמא מי שתובע זאת, בעצם אינו רוצה בשופט ערבי בבית המשפט העליון?

לי הרבה יותר מפריע לראות ח"כים ושרים יהודים חרדים, שאינם שרים את ההמנון הציוני. נקשוט עצמנו תחילה, אחר נקשוט אחרים.

                                                                                                                                          * BSH