הבלוג של אורי הייטנר

"האם יש אדם שיכול לתקן את חוליי הקיבוץ"? שאל כתב "ידיעות הקיבוץ" אריק בשן את פרופ' יצחק אדיג'ס. "כן", השיב אדיג'ס בקצרה. "אתם".

השאלה נשאלה לצורך כתבה על סדנה שהוביל אדיג'ס השבוע, שעסקה בעיצוב דמותו של הקיבוץ למאה השנים הבאות. בשן, המכיר את תופעת ה"ייעוצוקרטיה" = שלטון היועצים, שיש לה תפקיד לא שולי בהתדרדרות התנועה הקיבוצית, כמו גם מוסדות חשובים נוספים במדינת ישראל, סבר שהנה, עוד גוּרוּ, עוד רופא אליל, הוזמן לרפא את הקיבוץ באמצעות שיקויי "התייעלות" מהולה בלעג ובוז לערכים "המיושנים" של הקיבוץ. אולם הסדנה של אדיג'ס הייתה שונה לחלוטין.

פרופ' יצחק אדיג'ס בן ה-74 הוא מומחה בעל שם עולמי לניהול והתנהגות ארגונית, אבי "תורת אדיג'ס" – מתודולוגיה לניהול בכלל ולניהול שינויים בפרט, העובד לאורך עשרות שנים עם ממשלות וראשי מדינות בעשרות מדינות בעולם, עם ארגונים בין לאומיים, ארגונים עסקיים וציבוריים גדולים על פני הגלובוס כולו. הוא עומד בראש מכללה בסנטה ברברה העוסקת בהנחלת תורתו, ומעניקה תארים, כולל תארי דוקטור לתורת אדיג'ס, המוכרים בכל העולם. פרופ' יצחק אדיג'ס הוא יהודי ניצול שואה מיוגוסלביה, ישראלי לשעבר החי זה עשרות שנים בארה"ב, אך נותר קשור בעבותות למדינת ישראל ולציונות. מידי שנה מגיע לישראל ומנחה סדנאות לראשי צה"ל במכללה לביטחון לאומי. הוא דובר עברית רהוטה ועדכנית, אדם צנוע, נעים הליכות ושופע הומור, מרצה ומנחה בחסד עליון.

מתוך אמונה בקיבוץ ובחשיבות הרעיון הקיבוצי, ומתוך דאגה למצב הקיבוץ וחשש לקיומו – בעיניו הקיבוץ הוא היצירה הישראלית החשובה והיפה ביותר והוא אינו מסוגל להעלות על דעתו את ישראל ללא הקיבוצים - הוא נענה להזמנת חברת "מעוף"; חברה המזוהה עם הזרם השיתופי בתנועה הקיבוצית ועוסקת בייעוץ ארגוני לקיבוצים, מפעלים ומוסדות קיבוציים (החברה שרונן עובד בה), להעביר בהתנדבות סדנה בנושא הקיבוץ. עלות של סדנה של אדיג'ס היא עשרות אלפי דולארים. את הסדנה הזאת הוא תרם בהתנדבות, שלושה ימים תמימים בהובלתו ובהשתתפות שלושה עמיתי אדיג'ס מן הסניף הישראלי, וקודם לכן עוד שני ימי אבחון בהשתתפות 4 עובדים שהפיקו בעבורו אבחון ששימש אותו בסדנה.

בסדנה נטלו חלק 26 חברים מרכזיים בתנועה הקיבוצית, אוהבי קיבוץ ובעלי רקורד של עשיה בקיבוצים, אנשים מן הקיבוצים ומן התנועה. מחציתם השתתפו גם באבחון. רוב המשתתפים היו מקיבוצים שיתופיים, אך היו גם מקיבוצים מופרטים. הקבוצה כללה שלושה חברים מאורטל – רונן, רן ואני (שלושתנו נטלנו חלק גם באבחון).

****

הסדנה הייתה חוויה משמעותית ואתגר אינטלקטואלי. כמובן שלא בנינו את דמות הקיבוץ העתידי ודמות התנועה הקיבוצית בשלושה ימים. אפילו לא התקרבנו לתחילת הדרך. אולם הסדנה היא צעד ראשון בתהליך שיהיה לו המשך.

בצאתי לסדנה ליווה אותי חשש מעוד ייעוץ ארגוני, ששם את יהבו על ה"איך", רואה בקיבוץ ארגון כמו כל ארגון אחר ולא ממש מבין את השפה הערכית שלו. להפתעתי, המסרים של אדיג'ס, שהמשתתפים התחברו אליהם מאוד (ובעצם הביאו אתם מן הבית), היו הפוכים. המסר המרכזי הוא החיבור אל החזון והערכים הקיבוציים, שהם הסיבה שלמענו ראוי לקיים את ההוויה הקיבוצית ולהיאבק על המשכיותה.

התובנות המרכזיות שעלו בסדנה התמקדו בצורך לחזור אל המקורות האידאיים. להחזיר לחיי הקיבוץ את השיחה, את העומק התרבותי והרוחני.  חלק ניכר מן הסדנה הוקדש ללימוד תורת אדיג'ס, שהיא שיטה ארגונית אפקטיבית שאמורה להוות בסיס לכל סוג של ארגון, אך היא שתפנית וביזורית בהווייתה ולכן היא מתאימה במיוחד לקיבוץ. דובר על הצורך לחולל שינוי ארגוני בקיבוץ, וביסוסו על מבנה מבוזר המעצים את רמת ההשפעה והמעורבות של החברים, אך במקביל מאפשר להנהגה ולבעלי ההחלטות יכולת הכרעה והחלטה גדולים מן המקובל היום. דובר על הדרך להבניית הנהגה – הן ברמת הקיבוץ הבודד והן ברמת התנועה הקיבוצית, המבוססת על מגוון של אנשים בעלי יכולות שונות – יזמים, ביצועיסטים, מנהלנים והחשובים מכל "אינטגרטורים" היכולים לתכלל ולסנכרן את המגוון האנושי לכלל פעולה אפקטיבית וקבלת החלטות. פרופ' אדיג'ס המליץ להוסיף למבנה הארגוני אנשים שיהוו הנהגה אידיאולוגית - רוחנית שתפקידה להזכיר לנו מי אנחנו, למה אנחנו פה. דובר על הצורך ביצירת אינטגרציה פנימית בתוך הקיבוץ ואינטגרציה חיצונית עם החברה הסובבת ולהשפיע על החברה הישראלית, באמצעות חזרה להיותנו אלטרנטיבה ערכית משמעותית לחברה הישראלית ועל הצורך במאבק לשינוי המותג "קיבוץ" בחברה הישראלית.

****

השותפות של אנשים מקיבוצים שיתופיים ומופרטים בקבוצה הייתה בעיניי בעלת חשיבות רבה. במשך שנים רבות, האמנתי בכל לבי בתאוריית "קו פרשת המים", אותה הרביתי להציג, בין השאר, בטור זה, לפיה קשר כלשהו בין תרומה לתמורה הוא קו פרשת המים בין קיבוץ לשאר העולם. על פי התאוריה הזאת, אורטל כפי שהיא היום, במודל המשולב, כבר אינה קיבוץ. במהלך התהליך האסטרטגי האחרון, שיניתי את דעתי בנדון. גיבשתי גישה חלופית – גישת "מפלס השיתופיות", על פיו יש לפעול ולהיאבק בכל קיבוץ וגם בחברה הישראלית בכללה, לא על שיטה ספציפית, אלא על הגשמה מרבית בכל קיבוץ, באופן המתאים לחבריו, של ערכי הקיבוץ: השיתוף, השוויון, הערבות ההדדית, הצדק החברתי, הדמוקרטיה ההשתתפותית. הסדנה סייעה לי לגבש באופן עמוק יותר את התובנה הזאת.

בדרך כלל אני רגיל לשמוע בקרב חברים ומובילי שינוי בקיבוצים מופרטים עמדות קיצוניות מאוד, של דרוויניזם חברתי וקפיטליזם חזירי. אני נוהג לקרוא לכך "תסמונת המומר" – בדומה לאנשים שהמירו את דתם והופכים לנטורי קרתא של הדת החדשה. שמחתי למצוא בסדנה אנשים מן הקיבוצים המופרטים, המאמינים בערכים הקיבוציים, החשים קרבה גדולה הרבה יותר לקיבוץ השיתופי מאשר לחברה הלא קיבוצית, שחשוב להם לקיים בקהילתם מקסימום קהילתיות, שיתופיות, צדק חברתי, מס פרוגרסיבי הוגן, להיות מופת של מעסיקים הוגנים, להיות תורמים ומשימתיים בחברה הישראלית ולהיאבק על דמותה החברתית, לשמור על אמצעי ייצור משותפים ולפתח אותם להבטחת עתיד הקיבוץ ורווחת החברים.

ואם עד לא מכבר סברתי שהמשותף לנו ולהם הוא בעיקר תעודת הלידה עליה כתוב "קיבוץ" ואילו תעודת הזהות שונה מכל וכל, היום אני מוצא שיש ביכולתנו לעצב תעודת זהות קיבוצית משותפת, שתכלול את מרבית הקיבוצים (יהיו כאלה שיבחרו להפוך ליישוב קהילתי או מושב, אך אני מאמין שהם יהיו מעטים), אך היא תהיה פלורליסטית ותאפשר מגוון רחב של רמות שיתוף, מן הקומונה העירונית ועד המושב השיתופי.

במשך שנות דור, הקיבוץ נע במדרון חלקלק של התרחקות מערכיו, כאילו מדובר בתהליך דטרמיניסטי. התנועה הייתה לכיוון אחד – פחות שיתוף, פחות ערכים קיבוציים. "אתם כבר מופרטים?", הייתה שאלה נפוצה המבוססת על אקסיומה, שההפרטה היא רק שאלה של זמן. כל שינוי נחשב כתחנת מעבר בדרך להפרטה. רוח התקופה בחברה המערבית בכלל והישראלית בפרט, הייתה אחד הגורמים המרכזיים להלך הרוח הזה. היום, חל שינוי ברוח התקופה, במערב כולו ובפרט בישראל. קם דור צעיר ערכי, שמאס בבחירה בין חלופת המרדף החומרני אחרי הכסף לבין ניו-אייג' המושפע מפופולריזציה של תורות המזרח; שתי חלופות של התמקדות האדם רק בעצמו. קם דור צעיר המחפש תיקון עולם ומשנה את כיוון הרוח. זה הזמן של הקיבוץ לשנות את וקטור המדרון, ולשוב ולהעפיל לערכי היסוד שלו, ולצקת בהם תוכן חדש ועדכני, המתאים למאה ה-21.

****

לפני 25 שנים, ריכזתי את פורום מזכירי הקיבוצים הצעירים. קיימנו אז סדנת העשרה דו יומית ללימוד שיטת אדיג'ס, בהנחיית המכון לייעוץ ארגוני בתנועה הקיבוצית, ולאחר מכן השיטה ליוותה אותנו במפגשים החודשיים במשך כשנתיים. מאז שבתי ונתקלתי, בהשתלמויות ניהול ובספרות, בשיטה הזאת. אולם ללמוד אותה מפי הגבורה – זה משהו אחר לגמרי; חוויה שלמדתי ממנה המון ולבטח תלווה אותי עוד שנים רבות. בכוונתי להמשיך ולפעול במסגרת המשך, שתקום בעקבות הסדנה ואני מקווה ומאמין שבשנים הקרובות ניישם באורטל ובתנועה הקיבוצית כולה את התובנות שלמדנו ובעיקר את אלו שניצור בהמשך התהליך.

אסיים בציטוט ישן של פרופ' יצחק אדיג'ס: "לאנשים קטנים יש מטרות משותפות קטנות. הם מחליפים ביניהם רכילות, למשל. אנשים בעלי תודעה גדולה מפתחים משמעות, המאלצת אותם לעשות יד אחת עם אחרים ולתקן את העולם" (ניהול הצמיחה והתחדשות הארגון, ע' 336).

                                                                                             * מידף - עלון קיבוץ אורטל, "שווים"