לזכר גדי שנהר. קטע שקראתי בטקס יום הזיכרון באורטל:
גדי היה חצי מדריך גרעין שלי. מה פירוש חצי מדריך? אשתו, אילנה, הייתה מדריכת גרעין ה', גרעין "שיטל", בו הייתי חבר. גדי התלווה אליה, לעתים כנהג ולעתים כחבר צוות. הוא השתתף במפגשי הגרעין והיה מעורב מאוד בחיינו. הוא התחבב עלינו מאוד. אני ראיתי בו את הפנים היפות של אורטל, פנים ערכיות ואידיאליסטיות. היה בו משהו תמים, ודרכו אורטל השתקפה בעיניי כמשהו טהור; שבונים במקום החדש הזה חברה אחרת.
לקראת החתימה לנח"ל, בסוף כיתה י"ב, נערכו שיחות קבוצתיות לשכנוע החברים לחתום. בכל פגישה השתתף נציג מהקיבוץ. הפגישה בביתי הייתה עם גדי. אני התלבטתי מאוד. האמנתי מאוד בדרך, רציתי להגשים באורטל, הייתי מזכיר הגרעין, ולכאורה - הליכתי לנח"ל הייתה מובנת מאליה. מצד שני, רציתי מאוד להתנדב ליחידה נבחרת והייתי קרוע בין הרצונות. איני זוכר מה היה בפגישה בביתי, אבל בפגישה הזאת קיבלתי את ההחלטה וחתמתי, וכמוני עשו אחדים מחבריי, שהתלבטו כמוני. איני זוכר מה גדי אמר, אבל הוא שכנע אותנו, שהצטרפות לגרעין של קיבוץ חדש, שזה עתה קם – זה הדבר החשוב ביותר בעולם.
כשפרצה מלחמת שלום הגליל, היינו בטירונות והוקפצנו לפעילות מבצעית לאורך גבול הצפון. חלק מאתנו אף הוכנס למוצב חודר בלבנון, חרף היותנו טירונים. במהלך התעסוקה, קיבלנו את הידיעה המרה על נפילתו של ארז. כשבועיים לאחר פרוץ המלחמה, חזרנו לארץ לשבוע של אימון מרוכז ברגבים.
ביום הראשון, נערך מפגש מקשרים, עם נציגי הקיבוץ. שמחנו כל כך לפגוש את המקשרים, אך כבר ברדתם מן הרכב, ארשת פניהם לא בישרה טוב. הם כינסו אותנו במעגל, וסיפרו לנו שגדי נפל.
קיבלנו את הבשורה בהלם ובאלם. לאחר דקות ארוכות של שתיקה, נטל יוסי, חבר הגרעין, את הגיטרה שלו והחל לנגן ולשיר. כולנו הצטרפנו אליו.
השיר היה "שיר אחרי מלחמה" של אריק איינשטיין. מאז, בעבורי, זהו השיר של גדי.
"הוא תמיד משאיר לי תקווה" – כל כך גדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
