הבלוג של אורי הייטנר

(תגובה למרב מיכאלי, "שחקי שחקי" 23.4.12)

מרב מיכאלי מזכירה, ובצדק, שרק ב-2004 עוגן "התקווה" בחוק כהמנון המדינה (אגב, בצירוף מקרים, היה זה בדיוק ביום מותו של רב המרצחים ערפאת). בעיניה, עובדה זו היא עדות לפחיתות מעמדו. אולם העובדה ש"התקווה" היה המנונה המובהק של מדינת ישראל ושל התנועה הציונית מאז הקונגרס הרביעי ללא חוק וללא החלטה רשמית, היא עדות לאוטנטיות שלו; לכך שהוא ההמנון שצמח מתוך ההוויה הציונית והישראלית. לוחמים עלו לגרדום כש"התקווה" על שפתיהם, ללא כל חוק וללא כל החלטה. בטקס הכרזת המדינה, לאחר קריאת מגילת העצמאות, הנוכחים קמו כאיש אחד ושרו את "התקווה". לא הייתה החלטה כזו, כי לא היה צורך בהחלטה כזו. היא הייתה מובנה מאליה. הצורך בחקיקה ב-2004 נולד בתגובה לרוח הרעה הקוראת להחלפת ההמנון, כפי שמציעה מרב מיכאלי.

מיכאלי מזכירה שהמנונים מוחלפים. אכן, גרמניה לא דבקה בהמנון ההיטלראי ובריה"מ לא דבקה בהמנון הסטליניסטי. דוגמאותיה של מיכאלי אינן מקריות – הן מעידות על האופן המעוות בו מדינת ישראל מצטיירת בעיניה (וכך גם השוואה הנואלת בין הבְּנִיָה על חורבות הגטו היהודי בבודפשט להקמת רמת אביב על חורבות שייך מוניס, כאילו יהודי בודפשט תקפו את הונגריה בניסיון להחריבה ולהשמיד את עמה והובסו במלחמה).

ניתן להחליף המנון, אך צריכה להיות לכך סיבה מיוחדת. מדוע רוצה מיכאלי להחליף את ההמנון? כיוון שזהו המנון מובהק של מדינת הלאום של העם היהודי. הבעיה שלה אינה ההמנון, אלא מה שהוא מסמל – את היותו המנון המדינה היהודית. כאשר היא מאמצת את הצעתו של מחמד ברכה להמיר את "התקווה" בשירו של טשרניחובסקי "אני מאמין" (זה שמו של השיר המתחיל במילים "שחקי שחקי") – יותר משהיא מציעה את השיר בגלל מה שהנו, היא מציעה אותו בגלל מה שאיננו. הוא אינו שיר לאומי, אלא אוניברסלי.

"אני מאמין" הוא שיר נפלא. לפני שנים אחדות הייתי שותף לעריכת הגדת יום העצמאות של החברה למתנ"סים. מלכתחילה היה לי מובן מאליו שאת השיר הזה אכניס לחוברת. אולם אין הוא יכול להיות המנונה של מדינת ישראל, כיוון שאין הוא מבטא את מהותה כמדינת הלאום היהודית. מי שאינו רוצה שישראל תהיה מדינת הלאום היהודית, אלא מדינת שקשוקה קוסמופוליטית, מציע לבטל את סמליה היהודיים. טוב עשתה הכנסת שעגנה את "התקווה" בחוק כהמנון המדינה. יש לקוות שקרוב יום חקיקת חוקה לישראל, שתעגן את זהותה ומהותה כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית. ההמנון הלאומי, דגל הלאום וסמל המדינה יעוגנו באותה חוקה, בהיותם מסמלים את מהותה.

                                                                                                                                          * "הארץ"