הבלוג של אורי הייטנר

לא להאמין. זה היה רק לפני ארבע שנים. ארבע שנים!

מאי 2008. ראש הממשלה אהוד אולמרט ניסה למסור את הגולן לבשאר אסד, באמצעות המתווך ההוגן ארדואן. כן, כן, אותו ארדואן. כן,כן, אותו אסד. כן, כן, רק ארבע (!) שנים.

הוא לא היה הראשון. קדמו לו ארבעה ראשי ממשלה שהיו נכונים לסגת מהגולן, ובהם הנשיא הנוכחי וראש הממשלה הנוכחי.

היום, לנוכח מה שקורה במדינות ערב בכלל ובסוריה בפרט, רבים האנשים שתמכו בגישה הזאת, התופסים את ראשיהם בידיהם כאומרים – איזה מטומטמים היינו.

מה קרה לגיבורי הדרמה של 2008?

אהוד אולמרט עומד לדין בהאשמות של שוחד ושחיתות. רק לחשוב מי הרשה לעצמו לנסות להחריב את מפעל חיינו... ולמה הוא הרשה זאת לעצמו...

ארדואן, המתווך ההוגן – גילה את פרצופו האמתי, כקנאי אסלאמי וכשונא ישראל מובהק. הוא התחרה באחמדניג'אד בהתלהמות אנטי ישראלית. הוא עמד מאחורי ספינת הטרוריסטים האנטי ישראלית "מרמרה" ומשט השנאה לישראל. זאת הייתה דרכו לזכות בתהילת העולם הערבי, בניסיונו לחדש את ימי האימפריה העותומנית כקדם. ארדואן חבר לציר הרשע. הוא הטיל יהבו על אסד וקדאפי. מקדאפי, שהיה למעשה נשיא מועצת האו"ם ל... "זכויות האדם" (הוועדה שהטילה על גולדסטון לרקום את עלילת הדם אודות "עופרת יצוקה") ארדואן קיבל את פרס ... "זכויות האדם". זה היה רק לפני שנתיים! והנה, בתוך זמן קצר כל כך, כל הברית הזאת קרסה. ארדואן מצא את עצמו מתעמת עם קדאפי, הרודן הלובי, והנ"ל איבד את שלטונו ואת חייו במעשה לינץ' אכזרי. וכעת הוא מוצא עצמו בעימות קשה, אולי על סף מלחמה, עם בן בריתו אסד. וגם יחסיו עם אחמדניג'אד, בן בריתו של אויבו הנוכחי – אסד, מעורערים למדיי.

בשאר אסד התגלה כממשיכו האמיתי של אביו – רודן חסר עכבות, המוכן לטבוח באלפי אזרחים סוריים, כדי לשרוד בשלטון בכל מחיר. מדינתו סוריה מצויה בעיצומה של מלחמת אזרחים עקובה מדם, שעיקרה מלחמה דתית בין שיעים לסונים. חשוב מאוד שלא נשלה את עצמנו שמדובר במאבק של העם הסורי למען דמוקרטיה. אין זה מאבק בין טובים ורעים. זה מאבק בין רעים ורעים, וכלל לא ברור מי רע יותר.

איזה מטומטמים היינו! כמו מדינה המונעת מדחף אובדני, ממשלה אחר ממשלה, ראש ממשלה אחרי ראש ממשלה, מדינאים ואנשי צבא – טחו עיניהם מלראות את מהות השכונה בה אנו חיים וניסו להיפטר מנכס אסטרטגי קיומי כמו הגולן, ולהחריב מפעל חיים ציוני כמו הגולן, ולמסור אותו לאויב, השולט במדינתו באמצעות כידונים, תמורת מילה החקוקה על הקרח.

איזה מטומטמים היינו! ממשלה אחר ממשלה, ראש ממשלה אחרי ראש ממשלה, היו מוכנים לערער על היציבות שנוצרה בזכות ישיבתנו על הגולן ולסכן את הגבול השקט ביותר של מדינת ישראל. הרי לאורך עשרות שנים, הגבול עם סוריה שקט יותר אף מגבולות השלום עם מצרים וירדן. איזה מטומטמים היינו! איך הלעטנו עצמנו באגדות, כמו זו שדבקות הסורים בהסכם הפרדת הכוחות מעידה על דבקותם הצפויה בהסכם שלום. העובדה שכאשר הסורים ישבו על הגולן, הם הפרו בשיטתיות את הסכם שביתת הנשק מ-1949 ורק על הסדר שנחתם כאשר אנחנו יושבים על הגולן הם שמרו, לא בלבלה את מי שלא היו מוכנים לתת לעובדות לבלבל אותם. היום, כאשר הסכם הפסקת אש בין משטר אסד למתנגדיו אינו מחזיק מעמד אפילו שעה, ובכל יום של הפסקת אש נרצחים מתנגדי משטר רבים, לפעמים עשרות – אנו לומדים היטב על רצונו הטוב של מי סמכנו, על רצונו הטוב של מי היינו מוכנים להשתית את ביטחון ישראל, למי היינו מוכנים למסור נכס כמו הגולן. איזה מטומטמים היינו!

זה היה רק לפני ארבע שנים. אולמרט ניסה במרֶץ לשכנע את הרודן הסורי, באמצעות המתווך ההוגן ארדואן, לקבל את הגולן. אבל כאשר ישראל יצאה להגן על אזרחיה בדרום, לאחר 8 שנות הבלגה לנוכח ירי טילים, במבצע "עופרת יצוקה", הסורים הפסיקו את המו"מ, וארדואן פתח במסע הטירוף של שנאת ישראל.

זה היה רק לפני ארבע שנים. בניגוד לרבין, פרס וברק, שהתחייבו למשאל עם במקרה של נסיגה, אולמרט נלחם נגד הצעת חוק משאל עם בכל כוחו, אף שאת ההצעה הציעו חברי כנסת ממפלגתו, "קדימה". אילו הצליח בתכניתו, עלול היה חוף הכינרת להיות זירת טבח במתנגדי אסד. ולמה שנאמין שהסכם השלום היה מכובד יותר מכפי שנשמר הסכם הפסקת האש בין אסד ומתנגדיו? ומי יודע בידי מי היה נופל הגולן במלחמת האזרחים ומה היו כוונותיו, וכיצד היה נוהג? למשל, איך היה נוהג אסד, אילו מתנגדיו היו מצביעים על ההסכם עם ישראל כמעשה של בגידה? מה היה עושה כדי להוכיח שלא בגד? מה היו עושים מתנגדיו אילו עלו לשלטון (הרי איננו יודעים האם אסד או מתנגדיו ינצחו במלחמת האזרחים) – האם יכבדו את ההסכם, או שיאמרו שזה שריד לשלטונו של הרודן, ואין הם מכירים בו? והאם סוריה תתקיים בכלל בעוד שנה, בעוד חמש שנים? אולי היא תתפצל לשניים, אולי לעשרה גורמים? ומי היה הכתובת שלנו, ממי היינו תובעים לכבד את ההסכם?

איזה מטומטמים היינו! איזה יצר אובדני תקף אותנו! יותר ויותר אנשים שהיו בני פלוגתא שלנו בתקופת המאבק על הגולן, מודים היום באוזניי שטעו והטעו, שתמכו במדיניות הרפתקנית חסרת אחריות. יש עוד סרבני התפכחות, אך מספרם הולך ומצטמצם.

האמת היא, שבעבורי, כל מה שקורה היום בסוריה אינו הסיבה לעמדתי לפיה על הגולן להיות ישראלי לעד. הגולן הוא חלק מארץ ישראל, שאין בו איום דמוגרפי על מדינת ישראל. הגולן הוא שטח ריבוני של מדינת ישראל. הגולן הוא חבל התיישבות ציוני, אחד המפעלים הציוניים היפים ביותר שנעשו בארץ, כפי שציין בהתפעלות הנשיא פרס בביקורו הממלכתי בגולן. גם אילו הפכה סוריה לדמוקרטיה שוחרת שלום, לא הייתי מוכן בשום אופן לחשוב על נסיגה מהגולן. מצד שני, אילו הפכה סוריה לדמוקרטיה שוחרת שלום, ניתן היה להגיע עמה להסכם שלום על בסיס הגבול הקיים וכיבוד הדדי של ריבונות שתי המדינות.

אבל סוריה אינה דמוקרטיה שוחרת שלום, וכנראה לא תהיה כזאת בקדנציה שלנו. באזור חסר יציבות כזה, שבסיס שלטונם של שליטיו הוא פחד, הפחדה ואלימות, רק מדינה שנפלה על הראש מוכנה לוותר על נכסיה האסטרטגיים החשובים ביותר.

יותר ויותר אנשים מבינים זאת, ומתביישים בתמיכתם בנסיגה מהגולן. אולי הם לא הגיעו למסקנה הזאת מהסיבה הנכונה, אך מתוך שלא לשמה, בא לשמה.

                                                                                                                                * "שישי בגולן"