עמוד השער של גיליון יום הזיכרון ויום העצמאות של "ידיעות הקיבוץ" היה קצת... נגדיר זאת כמביך.
"הלנצח נאכל חרב"? זעקה הכותרת ועמה תמונת אדם עם סכין בין השיניים.
את הדימוי שאב העיתון משאלתו האלמותית של אבנר בן נר ליואב צרויה "הלנצח תאכל חרב?" (שמואל ב', ב', כ"ו). אולם מי שניסח את עמוד השער, לא ממש הבין את הפסוק. על פי הבנתו, הנושא בפסוק הוא יואב והחרב היא הנשוא. המילה "תאכל" היא בגוף שני (אתה תאכל). מרקוס מבין את השאלה באופן שגוי, כ"האם לנצח אתה תאכל את החרב?"
זוהי שגיאה נפוצה, אך מביכה למדיי כאשר היא מתנוססת על שער גיליון חגיגי של העיתון. שהרי הנושא בפסוק הוא החרב. המילה "תאכל" היא בגוף שלישי נקבה, כלומר החרב, היא אשר תאכל. משמעות הפסוק היא "האם לנצח החרב תאכל בנו?"
הטעות העיקרית היא בהבנת המילה "תאכל". אין להבין אותה במשמעות של אכילת מזון. איך אפשר לאכול חרב? ואיך חרב יכולה לאכול? הפסוק אינו מדבר על אכילת מזון, אלא על הרג, שחיטה. למשל, המילה "מאכלת" היא סכין שמשתמשים בה לשחיטה ולהרג. משמעות הפסוק, היא "האם לנצח החרב תהרוג, או שמא נגיע ליום בו היא תשבות?"
* ידיעות הקיבוץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
