הבלוג של אורי הייטנר

אחת המטרות החשובות ביותר של קהילה, היא לטפח ולעודד את היצירה המקורית הקהילתית ואת היוצרים בקהילה. היצירה התרבותית היא הרוח של הקהילה, היא הנפש, היא הנותנת את טעם החיים. עידודם של היוצרים וטיפוחם הינה מחויבות של הקהילה לחבריה, ליצור בעבורם את החממה המיטבית להתפתחות ולמיצוי כישרונותיהם. טיפוח האמן בידי הקהילה, יוצר היזון חוזר בין הקהילה והאמן וגורם לו למוטיבציה לתרום לה מכישוריו. כאשר מדובר בטיפוח ילדים ונוער – הדבר חשוב שבעתיים, שכן עידוד היצירה התרבותית והאמנותית הינה מכשיר חינוכי ממדרגה ראשונה וכלי לעיצוב בנות ובני הקהילה.

מרכז קהילתי ראוי לשמו, רואה מתפקידו להיות בית ובמה ליצירה הקהילתית וליוצרים והאמנים בקהילה. כך היה ונשאר מתנ"ס הגולן. מיזם ההרכבים המוסיקאליים של הנוער, בהובלת שרון פז וגל שוורץ, כחלק מפעילות המחלקה לחינוך בלתי פורמלי (כדאי לשנות את השם לחינוך קהילתי – שם שאינו מסביר מה המחלקה "בלתי" אלא מהי מהותה) במתנ"ס, הינו מיזם נפלא, חיוני ומוצלח מאין כמותו. הבמה הניתנת לבני הנוער הללו, זו השנה השניה, להופיע בפני אלפים מתושבי הגולן באירוע המרכזי ביום העצמאות, היא דבר נפלא.

שלושה הרכבים הופיעו במוצאי יום העצמאות באמפיגולן. ישבתי בקהל והתמוגגתי. איזו שירה, איזו נגינה, אלו עיבודים, איזו רמה! גאווה גולנית. אני מקווה שהמיזם יורחב, שיפעלו הרכבים רבים יותר ולאורך כל השנה. בעיניי, ניתן לוותר על מופע אמן מבחוץ ביום העצמאות (עלותם של האמנים ביום זה גבוהה במיוחד) ולמקד את המופע בהרכבי הנוער. אם יפעלו חמישה הרכבים וכל הרכב ישיר 4-5 שירים, יהיה זה הערב הקהילתי היפה ביותר ליום העצמאות; ערב על טהרת הגולן.

****

היפה במיזם הזה אינו רק ההישג המוסיקלי, אלא גם התוכן הערכי. השנה, עסקו ההרכבים בעיקר בשירים המתכתבים עם התנ"ך. הם לא רק למדו לשיר, אלא גם עסקו בתוכן. אין דרך יפה יותר להאהיב את התנ"ך על הנוער.

השיר האחרון במופע דווקא לא היה תנ"כי. ההרכב של שלוחת חספין, בהובלתו של הזמר הצעיר אנוש צוברי (רשמו לפניכם את השם, עוד נשמע עליו), שר את שירו היפה של אריאל הורביץ "רקפות בין הסלעים". ההרכב הופיע עם השיר הזה לפני נשיא המדינה בביקורו בגולן.

שמעון פרס שמע, ו"תיקן" להרכב טעות בעברית. "הפנים היפים של הארץ" נאמר בפזמון החוזר, ופרס תיקן: "אין לומר הפנים היפים, אלא הפנים היפות".

יש שני מובנים למילה פנים. האחד – פרצוף, החלק הקדמי של הראש ובכלל – הצד הקדמי של דבר מה. דמות, מראֶה. השני – רבים של פָּן. פן = צורה, אופן.

לאיזה משני המובנים התכוון אריאל הורביץ? שני המובנים אפשריים. יתכן שהתכוון לאופנִים, הצורות היפות שבה מתגלית הארץ. יתכן שהתכוון למראֶה היפה של הארץ.

אם הכוונה היא לרבים של פן – הרי שהמילה פן היא בלשון זכר. אם הכוונה לפנים במובן של פרצוף, מראה – הרי שהמילה הזאת נכונה הן בזכר והן בנקבה. כך שאריאל הורביץ בשום אופן לא טעה. מי שטעה היה הנשיא. אמי ז"ל, נהגה לומר שהבורות אינה דגל ולא צריך לנופף בה. ... ודאי כאשר אתה נשיא המדינה.

את השיר "רקפות בין הסלעים" כתב הורביץ במבצע "עופרת יצוקה". אנו מרבים להלקות את עצמנו על ירידת הדור, על הירידה ברוח ההתנדבות, על ראש קטן, אגואיזם, נהנתנות, העדפת האינטרס האישי על טובת הכלל. והנה, בכל פעם שאנו ניצבים בפני מבחן אמתי, כפי שהיה ב"עופרת יצוקה", במלחמת לבנון השניה, במבצע "חומת מגן" וכד', אנו מופתעים מחדש לפגוש שוב את רוח ההתנדבות, את הנכונות להקרבה, את הפטריוטיות, את הסולידריות החברתית, את האלטרואיזם, את הערכיות והמוסריות הקיימים בתוכנו, כפי שבאים לידי ביטוי במוטיבציה האדירה של החיילים הסדירים ושל המילואימניקים המתנדבים בהמוניהם, ביותר מ-100% גיוס (כיוון שמצטרפים גם ותיקים שכבר פרשו או כאלה שלא זומנו). אלה הפנים היפים של הארץ, ועליהם כתב אריאל את השיר. כמו רקפות בין הסלעים, לפתע מופיעים הפנים היפים של הארץ.

אריאל הורביץ אינו אמן של "לחיי העם הזה שכמה טוב שהוא כזה". נהפוך הוא, הוא אמן ביקורתי מאוד, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעיקר באלבומו האחרון "אלבום 5"  שהוא אלבום מחאה חזק ובוטה. בד"כ הנטייה שלו היא להצביע על הצדדים השליליים בחברה הישראלית, נגדם הוא יוצא. אחד משיריו הראשונים והמצליחים ביותר, סיגל נחמיאס, מתוך האלבום "יאללה ביי", אף עוסק בסוגיית המילואים באופן ביקורתי מאוד, המתאר את תחושות התסכול של המילואימניק.

גם בשיר הזה, אריאל הורביץ אינו מתכחש לצדדים המכוערים בחברה הישראלית – הנהיגה הפרועה, הלכלוך ברחובות, הפשע, הטלוויזיה השטחית, דרי הרחוב והאלימות הרצחנית, הקרע בין ימין ושמאל, הפערים הסוציואקנומיים, כשלי קליטת העליה, היחס לעובדים הזרים (נושא בו עסק גם בדיסק האחרון). אך מרוב שהוא מרבה לעסוק בסוגיות הללו, נסתרו מעיניו הפנים היפים של הארץ. ולפתע, במבצע "עופרת יצוקה", כאשר הוא רץ בהתנדבות להופעות במקלטים ובפני החיילים, הוא גילה את הפנים הללו, המסתתרים כרקפות בין הסלעים. וכשהארץ צריכה שמישהו ישכב בחול בתוך שוחה, הם לפתע יוצאים ונגלים לנגד עיניו. כמו אמו, נעמי שמר, שביקרה בהיאחזות הנח"ל בסיני, וממש שפשפה את עיניה ולא האמינה לעיניה, כשפתאום הבחינה בפינה בא"י הישנה, האבודה, היפהפיה והנשכחת, שהושיטה את ידה כדי לתת ולא כדי לקחת, כך גם הורביץ ממש שפשף את עיניו, כשהוא פגש בא"י היפה, והוא כתב את השיר הכי נעמי שמרי שלו. וכה חבל שהוא נזקק למלחמה כדי לראות אותה.

חשוב מאוד לראות את השלילי בחברה הישראלית, כדי לתקן אותו. אך חשוב לא פחות לראות ולהכיר את הצדדים החיוביים. אלתרמן כתב "את הרע צריך לראות כדי להילחם בו / על הטוב צריך לשמור כדי להתנחם בו" ("סיום"). את הפנים היפים של הארץ ניתן וראוי לראות גם בימי רגיעה ושלווה.

הופעת הרכבי הנוער הגולניים במוצאי יום העצמאות, הציגה את הפנים היפים של הגולן, של הנוער הגולני.

                                                                                                                                 * "שישי בגולן"