הבלוג של אורי הייטנר

ירושלים של ברזל / מאיר אריאל

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 28.5.12

בשבוע שעבר ציינו את יום ירושלים, 45 שנים לשחרורה ואיחודה של העיר. שחרור ירושלים הניב שירים רבים, ובהם "הכותל", "בשעריך ירושלים" ועוד. אבל השיר המזוהה ביותר נכתב לפני שחרורה של העיר, שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב". השיר הושמע לראשונה בחלק הבלתי תחרותי של פסטיבל הזמר והפזמון במוצאי יום העצמאות תשכ"ז 1967, שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים, ביום בו נאצר הכניס את צבאו לסיני המפורזת והחלה תקופת "ההמתנה" שקדמה למלחמה. השיר הוא שיר קינה על ירושלים המחולקת. את הידיעה על שחרור העיר העתיקה קיבלה נעמי שמר בעת הופעה באל-עריש. במקום היא כתבה בית נוסף, "חזרנו אל בורות המים", המתאר את המצב החדש, השונה כל כך מזה שכתבה עליו רק לאחרונה.

מיד אחרי המלחמה הופיעה בפני הצנחנים, משחררי ירושלים ושרה להם את השיר, עם הבית החדש. הלוחמים הריעו לה ממושכות, והיא ענתה להם: מחיאות הכפיים מגיעות לכם, לא לי. אני רק כתבתי שיר. אתם שחררתם עיר.

בין הצנחנים, משחררי ירושלים, היה גם מאיר אריאל, לוחם בגדוד 28 של חטיבה 55, חטיבת המילואים של הצנחנים. בשוך הקרבות התכנסה החטיבה למסיבת סיום המלחמה באמפיתיאטרון של הר הצופים, שהיה שומם מאז כיבוש העיר העתיקה בידי הירדנים במלחמת השחרור. נחמה הנדל שרה את "ירושלים של זהב" לקול תשואות הקהל. מאיר אריאל קפץ לבמה, ואמר שהוא רוצה לשיר את גירסת הלוחם, שהוא כתב. נחמה הנדל פינתה לו את המקום, אך לבקשתו, היא נשארה ללוות אותו. הוא שר את "ירושלים של ברזל". הלוחמים שראו בשיר את השיר שלהם, המשכו של "ירושלים של זהב" והגרסה שלהם לשיר, התלהבו. רבקה מיכאלי, שסיקרה את האירוע לרדיו, הקליטה אותו במכשיר ההקלטה שלה. למחרת השיר שודר ברדיו והיכה גלים. קצין החינוך של החטיבה ישראל הראל, לימים – יו"ר מועצת יש"ע, התלהב והדפיס את המילים, שחולקו לכל חיילי החטיבה, לקראת המסדר הרשמי של החטיבה, שהתקיים למחרת ברחבת הר הבית (בטרם נמסר לוואקף). זהו, כנראה, המסמך הישראלי הרשמי היחיד שעליו נכתב, לצד התאריך – הר הבית.

עם השנים נוצרה מיתולוגיה כאילו השיר הוא שיר מחאה, המנוגד במסריו ל"ירושלים של זהב". איני מקבל זאת. אין ניגוד בין "ירושלים של זהב" ל"ירושלים של ברזל",  אלא השלמה דווקא. מה יפה יותר מכך שהצנחנים ששחררו את ירושלים, שרו את שיר הקינה על העיר המחולקת – "ירושלים של זהב", ומכך שהתאימו את המילים למציאות החדשה שהם יצרו ולחוויה שחוו. לאחר שחרור העיר העתיקה, הוסיפה נעמי שמר את הבית "חזרנו אל בורות המים / לשוק ולכיכר / שופר קורא בהר הבית / בעיר העתיקה" וכו'. וכך גם מאיר אריאל, ממשחררי העיר "עכשיו אפשר אל ים המלח / בדרך יריחו. / עכשיו אפשר אל הר הבית / וכותל מערב / הנה הנך באור ערביים / כמעט כולך זהב".

מאיר אריאל כואב את כאב המלחמה ומחירה "ושחר קם פתאום / הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא / וכבר היה אדום". וכן "ובאו אמא אחר אמא / בקהל השכולות". כמי שחווה את השכול והכאב, אין הוא שר כנעמי שמר "אשר כולה זהב" אלא "כמעט כולך זהב". אבל הוא לא מתבלבל. הוא מבין שאין אלה חללי שווא. "במחשכייך ירושלים / מצאנו לב אוהב / עת באנו להרחיב גבולייך / ולמגר אויב". נעמי שמר מקוננת על עיר "ובלבה חומה". מה ראוי יותר מתשובתו של הלוחם המשחרר "הלא לחומותייך קראנו דרור". נעמי שמר כתבה "כי שמך צורב את השפתיים כנשיקת שרף". האסוציאציה של מאיר אריאל היא ללחימה - "נושך שפתיו ולא בלי יגע / הוסיף הגדוד ללחום". מאיר אריאל מבטא גם את גאוות הניצחון "למגר אויב", "נפוצו כל גדודי המלך". והרי בלי הניצחון, מצד אחד, ובלי המחיר הכבד, מצד שני, לא היינו קוראים דרור לחומותייך.

שירו של מאיר אריאל מסתיים בתפילה ותקווה "ירושלים של זהב / ושל עופרת וחלום / לעד בין חומותייך / ישכון שלום". יש מי שיציג שורה זו כניגוד לדרכה של נעמי שמר, אך אין טעות גדולה מזו. נעמי שמר עצמה כתבה כמה משירי השלום היפים ביותר, כמו "מחר" ו"אצלנו בחצר".

לאחר המלחמה הודבק למאיר הכינוי "הצנחן המזמר". הוא הוציא באותם ימים תקליטון עם ארבעה שירים שכתב במלחמה – "ירושלים של ברזל". שירים נוספים – "עסק ביש", "ליל אהבה עם אזרחים" ו"בבל"ת". על העטיפה – צולם במדי צנחנים עם כומתה אדומה על הכתף. בשער האחורי כתב: "2 למרץ 1942, בילינסון, 2 אחרי חצות, קיבוץ משמרות, עברית, אנגלית (בתנאי שמדברים לאט...), ילדות סבירה, בחרות מפוקפקת, הרטיב עד גיל מאוחר, מוצץ עד היום. הליכתו לצנחנים היוותה ניסיון נואש ואחרון להעלותו על הפסים. הניסיון הצליח חלקית לאחר שהנ"ל עלה רק על פס אחד בסיום קורס מ"כים (טר"ש)".

במחשכיך ירושלים / מצאנו לב אוהב / עת באנו להרחיב גבוליך / ולמגר אויב // מקול מרגמותיו רווינו ושחר קם פתאום - / ורק עלה, עוד לא הלבין הוא / וכבר היה אדום // ירושלים של ברזל / ושל עופרת ושל שחור / הלא לחומותייך / קראנו דרור // הגדוד, רגום, פרץ קדימה, / דם ועשן כולו / ובאו אמא אחר אמא / בקהל השכולות // נושך שפתיו ולא בלי יגע, / הוסיף הגדוד ללחום / עד שסוף סוף הוחלף הדגל / מעל בית הנכות // נפוצו כל גדודי המלך, / צלף - נדם צריחו / עכשיו אפשר אל ים המלח / בדרך יריחו // עכשיו אפשר אל הר הבית / וכותל מערב / הנה הנך באור ערביים, / כמעט כולך זהב // ירושלים של זהב / ושל עופרת וחלום - / לעד בין חומותיך / ישכון שלום.

קישור לשיר, מאתר יוטיוב: