הבלוג של אורי הייטנר

אתם באמת מופתעים?! שאל / נזף את המאזינים אריה גולן, האורקל מ"קול ישראל". "הרי אתם יודעים שזה יקרה". ואז הוא שלף את המערכון של רמי הויברגר, המגלם את דמותו של יגאל עמיר, מתוך "החמישיה הקאמרית" (1995). ולכבוד מה החגיגה? לכבוד ההחלטה להעביר את רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר מתאו המבודד, לתא עם אסירים נוספים. וזה הזמן, סבור אריה גולן, לשלוף את המערכון, שבו מספר יגאל עמיר איך בעוד עשרים שנה יקבל חנינה, הציבור יבין אותו ועם שחרורו יהפוך למלך השכונה ולמגה-סלב. וכל כמה משפטים הוא הוסיף: "אתם יודעים שזה מה שיהיה". ובאמת, הרבה אנשים "ידעו" שזה מה שיהיה. או לפחות ניסו מאוד לדעת שזה מה שיהיה. כי זה התאים לאג'נדה שלהם, להציג את יגאל עמיר כמיצגם של כל מי שחושב אחרת, כלומר כבא כוחו של כל מי שהעז להיות אופוזיציה למדיניות אוסלו.

"אתם יודעים שזה מה שיהיה", ואנשים רבים הנהנו בצער וצקצקו בלשונם. הרי ברור שהוא צודק. הרי ברור ש"הם" תומכים ברוצח ו"הם" ישחררו אותו והוא יהיה מלך ישראל.

וכמובן שמעולם לא היה שחר למסר של המערכון הזה. הנה, חלפו 17 שנים, ואיש אינו מעלה על דעתו את האפשרות שיגאל עמיר ישוחרר בעוד שלוש שנים. וכל מי שעיניו בראשו וישר עם עצמו יודע שגם בעוד שלושים שנה הוא לא ישוחרר. יש מעט דברים שאני יכול לקבוע בוודאות מוחלטת כל כך, כמו שיגאל עמיר יישב בכלא עד אחרון ימיו.

 יש חוק האוסר את קציבת עונשו של רוצח ראש הממשלה ושולל את זכותו לחנינה. אבל לא בגלל החוק הוא לא ישוחרר. החוק מיותר ואינו צודק. הוא אינו צודק כי אין מקום לחוקים פרסונליים. הוא אינו צודק, כיוון שאין זה ראוי שבחוק יהיה הבדל בין דם לדם, כאילו דמו של ראש הממשלה סמוק יותר מדמו של כל נרצח אחר. סוגיית החנינה אינה שייכת לדין אלא לחסד, ודיון על חנינה, שחרור מוקדם, קציבת עונש – הוא ולא החוק הפלילי, הנו המקום לבטא את המשמעות הציבורית של רצח ראש הממשלה, השונה מרצח של אזרח מן השורה. אבל בראש ובראשונה החוק הזה מיותר, כיוון שהוא חוק קנטרני, שנועד להתריס ולטעון כאילו מישהו יעלה אי פעם על דעתו לחון את יגאל עמיר. גם ללא החוק, יגאל עמיר לא היה זוכה לעולם לחנינה, ולעולם לא היה נקצב עונשו.

אריה גולן השמיע את המערכון, כדי להציג את הוצאתו של יגאל עמיר מן הבידוד כצעד הראשון לשחרורו וכביטוי לסלחנות הציבור הישראלי כלפי רוצח ראש הממשלה. אבל האמת היא שדווקא פרשת הבידוד מוכיחה את ההיפך הגמור.

יגאל עמיר נדון למאסר עולם. הוא לא נדון לבידוד. 17 שנות בידוד אינן עונש מקובל כלפי רוצחים ומחבלים. זהו עונש ספציפי ליגאל עמיר, שניתן לו בנוסף לעונש שקיבל בבית המשפט וזהו עונש כבד מאוד. העובדה שבמשך 17 שנים ישב יגאל עמיר בבידוד, מעידה על החומרה שבה מתייחסת החברה הישראלית לו ולפשעו. האירוע החריג, אינו העברתו מן הבידוד אחרי שנים רבות כל כך, אלא ישיבתו שנים רבות כל כך בבידוד. ולכן, הטענה שהעברתו לתנאי מאסר של רוצח "רגיל" מבטאת סלחנות של הציבור ואפילו אהדה, כפי שהמערכון מספר, הינה משוללת יסוד.

יגאל עמיר יעבור מבידוד למאסר עם שותפים, בשל החלטת בית המשפט. לאורך כל שנות מאסרו, את כל זכויות האסיר המקובלות הוא קיבל בעקבות מאבקים משפטיים, בזכות החלטות בית המשפט.

בית המשפט מגן על האסירים, כולל על הפושעים מן הזן הבזוי ביותר; רוצחים, אנסים, סוחרי סמים וכד', מתוך התפיסה הליברלית שגם האסיר הוא אדם והוא זכאי לזכויות האדם. לאורך כל שנות מאסרו, היחס ליגאל עמיר נע בין אפליה לרעה והענשה חמורה ביותר בידי מדינת ישראל, באמצעות זרועותיה: השב"ס, השב"כ והמשטרה, לבין הגנה על זכויותיו בידי בית המשפט. גישתן של זרועות השלטון הייתה זהה לחלוטין, בממשלות הליכוד, העבודה וקדימה. גישה זו מבטאת את דעת הקהל הישראלית, השונה בתכלית מזו המתוארת במערכון של רמי הויברגר. ובית המשפט ממלא את חובתו ואת תפקידו, כראוי בחברה דמוקרטית.

אז למה הושמע המערכון? כי הוא נמצא ב"שלוף", מתוך מטרה להשמיע אותו, ולהנציח את רוח ההסתה והשקר שבו. הוא נמצא ב"שלוף" בהמתנה להזדמנות לשוב למים העכורים האלה, של הכפשת ציבור שלם. הרי לא במקרה השחקן במערכון חובש כיפה סרוגה, בעוד הכיפה על ראשו של יגאל עמיר שחורה. זהות הכיפה היא חלק מן המגמה המתוחכמת.

המציאות הוכיחה עד כמה המערכון הזה מופרך וחסר שחר. אבל המציאות אינה שיקול, בידי מי שמצאו הזדמנות לעוד סיבוב של הסתה.

* BSH