הבלוג של אורי הייטנר

המלצות ועדת פלסנר הן המלצות רעות. הן המלצות רעות, כיוון שהן אינן שמות קץ למאֵרת ההשתמטות מצה"ל ואף נותנות לה גושפנקה. הן רעות, מאחר והן אין יוצרות שוויון בנשיאה בנטל הביטחון. הן רעות, מאחר ועל פיהן 20% מן החרדים ימשיכו להשתמט. הן רעות, כיוון שהחרדים שבכל זאת יתגייסו, ישרתו רק 2/3 מן הנדרש. הן רעות, כיוון שהמשרתים שירות אזרחי, ועוד לא ברור מהו ועד כמה הוא רציני, ידרשו לשרת רק מחצית זמן השירות.

ולמרות שהן המלצות רעות, אני תומך בהן ומקווה מאוד שהן תאומצנה ותיושמנה. במקרה זה אני מאמץ שתי קלישאות שאיני אוהב. איני אוהב את הקלישאה שהמצוין הוא אויבו של הטוב, כיוון שהיא מעודדת בינוניות. איני אוהב את הקלישאה שיש להיות חכם ולא צודק, כיוון שיש בה ויתור על השאיפה לצדק. אבל במקרה זה, ניסיון להגשים את הפתרון הצודק והמוסרי האחד והיחיד, אינו ישים ועלול לגרום לשבר בחברה הישראלית.

יש רק פתרון ראוי אחד לבעיה – גיוס מלא של כל החרדים לצה"ל, כמו כל אזרח יהודי, או לחלופין שירות לאומי משמעותי לאורך שלוש שנים. הפתרון הזה ראוי לא רק בשל השוויון בין האזרחים, אלא בראש ובראשונה כיוון שההשתמטות הינה תופעה שלילית כשלעצמה, ועל החברה להילחם בתופעות שליליות בתוכה. היהדות אינה תרבות המעמידה במרכז את הזכויות, אלא דווקא את המחויבות, את החובות, את המצוות. השתמטות של שבט שלם בעם ישראל מהגנה על המולדת, על המדינה היהודית ועל שלומם וביטחונם של אזרחי ישראל, היא תופעה שלילית, מכוערת ורעה מבחינה מוסרית וערכית, אף ללא קשר לפגיעה הקשה בשוויון. וכמובן, הפגיעה בשוויון, כתוצאה מההשתמטות, חמורה ביותר, כיוון שאין המדובר כאן בזכויות יתר אלה או אחרות, אלא במצב שבו צעירים רבים מוסרים את נפשם, ועוד רבים אחרים נפצעים ורבים מאוד מאוד מתגייסים מתוך נכונות למסור את נפשם, ואילו המשתמטים חיים בזכות ההקרבה של אחרים, ואפילו אינם מוכנים לתרום לחברה בהתנדבות לשירות אזרחי או לכלכלה. המלחמה על קיום המדינה והגנתה היא מלחמת מצווה מובהקת, המחייבת אף להוציא חתן מחופתו. והנה, מגזר שלם בחברה היהודית בישראל משתמט מן המלחמה, ועוד עושה זאת בשם ה... יהדות, כביכול, ואין חילול השם גדול מזה.

חשוב לומר בגלוי ובבירור, שהפתרון הראוי היחיד הוא גיוס מלא. גם אם המציאות מחייבת אותנו להתפשר על האידיאל, אין להציג את הפשרה כאידיאל. החרדים חייבים לדעת שנקודת המוצא למו"מ עמם, אינה הפשרה, אלא הדרישה לגיוס מלא.

אחרי 64 שנים שבהן הציבור החרדי הפנים את תרבות ההשתמטות (אף שיש לציין שיפור מסוים בנושא בשנים האחרונות – הנח"ל החרדי, תכנית שח"ר) עד שהייתה למרכיב מרכזי בזהותו, אי אפשר לתקן זאת באבחת חרב. אין מנוס מפשרה ומשיפור הדרגתי.

המלצות ועדת פלסנר אינן טובות, אבל כפשרה – זו בהחלט פשרה סבירה ומניחה את הדעת. הבשורה הגדולה של הוועדה, היא בכך שהיא מסמנת שינוי כיוון אמִתי ומשמעותי לעומת המצב הקיים. היא רחוקה משלמות, אך היא מקדמת מאוד את החברה הישראלית; היא עשויה להקטין את הקיטוב בחברה הישראלית, להנמיך את השנאה, להגדיל את הסולידריות היהודית. היא עשויה לרפא את החברה החרדית החולה. היא עשויה לתרום באופן משמעותי לביטחון המדינה ולכלכלתה.

עוד שתי הערות – אני שותף למאבק נגד השתמטות החרדים, אך סולד מהביטוי "פראיירים". התנגדותי להשתמטות של אחרים מצה"ל, מעולם לא סדקה כהוא זה את המוטיבציה שלי כחייל בסדיר ובמילואים. אני רואה בשירות העם והמדינה ערך העומד בפני עצמו, וגם את ילדיי אני מחנך להתנדב לשירות צבאי קרבי משמעותי ולהתנדב לשנת שירות לפני הצבא. כפי שהעובדה שיש גנבים אינה הופכת את הישרים ל"פראיירים", כך העובדה שיש משתמטים אינה הופכת את המשרתים ל"פראיירים". בעיניי, סיסמת ה"פראיירים" מכתימה את המאבק הצודק.

וההערה השניה – אין כל סיבה לצפות מערביי ישראל להתגייס לצה"ל, הנמצא במלחמה עם עמם. וכל עוד מגזר שלם של בני עמנו משתמט מכל חובה, אין לנו זכות מוסרית לדרוש מן הערבים שירות לאומי בכפיה. קודם נהיה אנו, כולנו, אזרחים תורמים, ואח"כ נבוא בטענות ודרישות לערבים. בינתיים, יש לפעול, בדרכי נועם, בחינוך והסברה, להגדלת ההתנדבות של הנוער הערבי לשירות אזרחי.

* "ישראל היום"