הבלוג של אורי הייטנר

מה אברך / להקת חיל הים

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 9.7.12

בשבוע שעבר מלאו חמש שנים למותו של אסף רז בתאונת דרכים. אסף, בן מושב שעל, היה רכז נוער בגולן. הייתי באותם ימים מנהל מתנ"ס הגולן, שבמסגרתו אסף עבד. אף שלא הייתי מנהלו הישיר, נוצר בינינו קשר קרוב, הוא היה בן טיפוחיי.

באזכרה שנערכה לזכרו ביום חמישי האחרון, הקריאה אמו של אסף, יפה, דברים שכתב אסף בראשית דרכו החינוכית, כמדריך הנוער של מושב שעל, לאחר שחרורו מצה"ל. הדברים שכתב אסף ,הזכירו לי היטב מה מצאתי בו – שילוב של אידיאליזם ותמימות נעורים, שלעתים קרובות נמחקת בעת השירות הצבאי, עם בגרות ואחריות שאינם אופייניים לבחור בן 22.

בהספד שכתבתי לזכרו ביום מותו, תחת הכותרת "מלח הארץ", ציטטתי משירה של רחל שפירא "מה אברך". המחשבה על השיר הזה הציפה אותי מיד בהגיע הבשורה המרה: "נתתי לו כל שאפשר לי לתת / שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד / ויד מעודנת, ולב מרטט / ומה אברך לך עוד? / ... הנער הזה - עכשיו הוא מלאך / לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך / אלוהים, אלוהים, אלוהים / לו אך ברכת לו – חיים".

השיר, כאילו נכתב על אסף. חכם, ברוך כישרונות, בעל ידע רב במגוון רחב של תחומים, צייר, נגן, מוסיקאי, לוחם בסיירת. אדם שהצטיין בכל מעשיו. וחשוב יותר – אדם ערכי מאוד, מוסרי מאוד, ישר והגון. אסף התלבט והתעניין בשאלות קיומיות של משמעות החיים, של חיפוש הטוב והאמת. לשם כך הוא למד פילוסופיה, התעניין ביהדות. קרא ספרים וגילה בקיאות בתחומים הללו. הרבה לחשוב ולשוחח על נושאים אלה, שהעסיקו אותו כל כך.

צעיר מוכשר כאסף, יכול היה להצליח בכל כיוון שהיה בוחר בו; בעידן שבו הצלחה נמדדת בעיקר בכסף, אסף בחר בחירה, מתוך ידיעה ברורה שאין זו הדרך להצלחה חומרית. אסף בחר בחינוך הבלתי פורמאלי כדרך חיים. את כל כישרונו, יצירתיותו, מסירותו וערכיו הקדיש לחינוך הנוער – תחילה במושב שעל ואח"כ בגולן כולו.

אני מקדיש לו היום את השיר "מה אברך". זהו שירה המולחן הראשון של רחל שפירא, אותו כתבה לאחר מלחמת ששת הימים, לחוברת זיכרון שהוציא קיבוצה, קיבוץ שפיים, לזכר בן כיתתה אלדד (דדי) קרוק, שנפל בקרבות לשחרור ירושלים. יאיר רוזנבלום ראה את החוברת כשהיה בחופשה בבית ההארחה של הקיבוץ, נתקל בשיר והתאהב בו. הוא הלחין את השיר ולהקת חיל הים, עם הסולנית רבקה זוהר ביצעה אותו.

מה אברך לו, במה יבורך? / זה הילד? שאל המלאך. // וברך לו חיוך שכמוהו כאור / וברך לו עיניים גדולות ורואות / לתפוס בן כל פרח וחי וציפור / ולב להרגיש בו את כל המראות. // מה אברך לו, במה יבורך? / זה הנער? שאל המלאך. // וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוף / ונפש לזכור בה את כל הלחנים / ויד האוספת צדפים עלי חוף / ואוזן קשובה לגדולים וקטנים. // מה אברך לו, במה יבורך? / זה העלם? שאל המלאך. // וברך כי ידיו הלמודות בפרחים / יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה / ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים / ושפתיו השרות את מקצב הפקודה. // מה אברך לו, במה יבורך? / זה הגבר? שאל המלאך. // נתתי לו כל שאפשר לי לתת / שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד / ויד מעודנת, ולב מרטט / ומה אברך לך עוד? // מה אברך לו, במה יבורך? / זה הילד? העלם הרך. // הנער הזה - עכשיו הוא מלאך. / לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך. / אלוהים, אלוהים, אלוהים / לו אך ברכת לו - חיים.