הבלוג של אורי הייטנר

פסק הדין במשפטו של ראש הממשלה לשעבר אולמרט, ראוי שירעיד את אמות הספים של החברה הישראלית.

ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט, הורשע בפלילים; במרמה והפרת אמונים.

ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט, הוא עבריין פלילי מורשע.

ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט, הוא מושחת, על פי קביעת בית המשפט.

ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט, הוא רמאי, על פי קביעת בית המשפט.

בחברה מתוקנת, לאחר הקראת פסק הדין, האיש היה בורח בדרך מילוט צדדית מעיני הצלמים והכתבים, משתחל למכוניתו ומסתגר בביתו, אבל וחפוי ראש, בוש ונכלם, ממאן להציג את פרצופו ברבים.

ואילו, העבריין המורשע הנ"ל, רץ לתקשורת, פותח בחגיגות ניצחון ומרשה לעצמו להשתלח במוסדות אכיפת החוק בישראל. ובעקבותיו, סוללת פרקליטיו, יחצניו, דובריו ומקורביו מחרים מחזיקים אחריו; העבריין המורשע מוצג כצדיק והפרקליטות מוקעת אל עמוד הקלון, כאשר הדרישה מפרקליט המדינה נעה בין התפטרות להתאבדות.

וכל כך למה? כיוון שהעבריין המורשע הנ"ל זוכה מחמת הספק בסעיפים אחרים בכתב האישום.

ראוי לזכור – בפרשיות עליהן אולמרט זוכה מחמת הספק, הספק אינו לגבי עצם השחיתות. על פי פסק הדין, פרשת "ראשונטורס" היא פרשת שחיתות פלילית, ועליה הורשעה ראש לשכתו של אולמרט שולה זקן. בית המשפט זיכה את אולמרט מחמת הספק, בהסבר: "הראיות שהובאו לפנינו אינן מוכיחות – מעבר לספק סביר – כי הנאשם היה מודע לגביית הכספים העודפים ולשימוש שנעשה בהם. טענת הנאשם, כי לא היה מודע לדבר, איננה חפה מקשיים...". עוד הוסיף בית המשפט: "התוצאה לפיה הנאשם הממונה על הנאשמת ובעל המשרה הרמה מזוכה ואילו הנאשמת, הכפופה לו והפועלת למענו, מורשעת בדין, מעוררת לכאורה תמיהה". אכן, היא מעורר תמיהה.

אבל גם אם מן הבחינה הפלילית, כאשר יש ספק אין הרשעה, וזיכוי מחמת הספק הוא זיכוי לכל דבר – הרי שמבחינה ציבורית, כאשר מעשה שחיתות נעשה במערכת שבראשה עומד נבחר ציבור, לא כל שכן כאשר מדובר בעבירה פלילית, אין ראש הממשלה יכול להסתתר מאחורי המגן האנושי שלו, שולה זקן.

גם התיאורים של פסק הדין בנוגע לפרשת טלנסקי – ממש אינם מלבבים מבחינת ההיגיינה הציבורית. גם אם לא נעברה עבירה פלילית, מדובר בשחיתות.

והנה, האיש המושחת הזה, יוצא מבית המשפט שהרשיע אותו בפלילים וחוגג את ניצחונו. וכמעט כל התקשורת מצטרפת לחגיגת הניצחון שלו ולחגיגת ההתנפלות המבישה על הפרקליטות. וכמעט כל המערכת הפוליטית מתייצבת כגילדה מקצועית, לתמיכה בעבריין המורשע ולהתנפלות (שמניעיה אינם מדיפים ריח מלבב במיוחד) על הפרקליטות – זולת שלי יחימוביץ', שבלטה כצדיקה אחת בסדום.

אני זוכר כיצד רעדו אמות הספים במדינת ישראל, כאשר שר בממשלה, אהרון אבוחצירה, הורשע בפלילים. אני זוכר איזו סלידה עוררה ש"ס בציבור הרחב, כאשר יצרה גלורפיקציה סביב פוליטיקאים שהורשעו בפלילים ויצאה במתקפה נגד שלטון החוק. והנה, אנו עדים לש"סיזציה של הציבוריות הישראלית.

ראש ממשלה לשעבר מורשע בפלילים, וכל היום התקשורת עוסקת בשאלה האבסורדית, האם הוא יחזור ויתמודד על ראשות הממשלה (כן, יש איזו חטוטרת של כתב אישום על קבלת שוחד בפרשת "הולילנד", אבל אם רק יִצְלח בשלום את המשוכה הזאת...). והציפיה לקראת גזר הדין דרוכה – האם בית המשפט "יטיל קלון" על ראש הממשלה לשעבר שהורשע בפלילים.

איני יודע האם בית המשפט "יטיל קלון". עצם מעשיו של אולמרט, עצם הרשעתו, ובעיקר – התגובה הציבורית המחפירה בעקבות הרשעתו, הם קלונה של החברה הישראלית.

* BSH