הבלוג של אורי הייטנר

הירידה מן הארץ - לגיטימית?

לימוד בבימ"ד "עץ ודעת" 11.7.12

השמעת השיר – "אין לי ארץ אחרת".

אין לי ארץ אחרת / אהוד מנור

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי אל נשמתי
בגוף כואב
בלב רעב
כאן הוא ביתי.

לא אשתוק כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה.

ש. מה המסר המרכזי?

מחויבות בלתי מותנית. הרקע של השיר במלחמת לבנון הראשונה. מחאה, אך גם מחאה נגד המחאה (ראש קטן, סרבנות, "אם שרון יהיה פעם רוה"מ נרד מהארץ").

ההודעה במשיבון שלי בזמן המאבק. השימוש שלנו בשיר הזה כסיסמה – שני מסרים: א. לא נזוז מהגולן כי זו ארצנו. ב. בכל מקרה – מחוייבות בלתי מותנית, מול אמירות כמו "אם יפנו אותנו מהגולן אז ארד לניו-זילנד" וכו'.

אמירות בציבור הדתי לאומי אחרי ההתנתקות: צבא, דגל, יום העצמאות, התפילה לשלום המדינה.

דברי הרב שלמה אבינר: "כאשר בין שחרית למוסף, שליח הציבור אומר תפילה לשלום המדינה, זהו הרגע המאושר ביותר שלי בשבוע. כאשר אני שומע 'אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו' אני קם כמו קפיץ ואיני משנה מילה אחת. כל ההוכחות שבעולם אינן משנות לי מאומה וככל שלועגים יותר – יותר אני אומר תפילה זו; יש לי חשק לקום ולומר לשליח הציבור: אמור עוד פעם ועוד פעם! יש לי חשק לקום ולנשק אותו. גם כאשר המדינה והממשלה מחללות קדושת שבת, אני ממשיך לומר תפילה לשלומן וגם כאשר הן מחללות קדושת הארץ – אני ממשיך להתפלל לשלומן. ולא אפסיק. כי זו המדינה שלי, אין לי אחרת, ואני אוהב אותה כמו שהיא. וזו הממשלה שלי, כן זו הממשלה שלי ואחזור על זה אלפי פעמים".

שיר שכתב אהוד מנור 9 שנים קודם, מלחמת יום הכיפורים. "אדמתי בוערת" – תרתי משמע. פשוטו כמשמעו.

השמעת השיר – ללכת שבי אחריך.

ללכת שבי אחריך / אהוד מנור

להיוולד כל בוקר מחדש,
עם כל מילת פרידה למות מעט,
ולהביא אל העולם עוד בן ובת
בארץ של חלב, מרור ודבש.

ללכת שבי אחרייך,
לנשום את השמש הצורב,
לחלום אותך מול שמייך,
לכאוב אותך ושוב להתאהב.

לשאת חלום מבטן, מדורות,
לשאול באביבייך נחמה,
לחיות על פני ובתוכי האדמה
הנוראה והיפה הזאת.

ללכת שבי אחרייך...

עם ערב הד קולנו יעלה,
מבוקר יום אלינו הוא יבוא
ופדיוננו יראה עד בוא ערבו,
מתי סוכת שלומך עלינו תיגלה.

ללכת שבי אחרייך...

לקרוא קטעים נבחרים מתוך "כעכברים בספינה טובעת", רון מיברג, אוגוסט 2001 (בשיאו של גל פיגועי ההתאבדות):

"מדינה שאינה יכולה להציע לאזרחיה יותר מדם, יזע, דמעות, תמרות עשן וגוויות יקיריהם מפוזרות על מדרכותיה, אינה יכולה לכבול אותם לאדמתה; מדינה שקומץ מתנחלים המחופרים בעמדותיהם ובאדמת הזולת ומכתיבים סדר יום רצחני לשישה מיליון אזרחים, אינה יכולה לנחור בבוז אל מי שיוצאים בשעריה כדי לא לשוב; מדינה המטפחת את העוני, מרסקת את החינוך, נכנעת לתכתיבי חרדים, מייבשת ומרעילה את המים ומנפחת את ממשלתה לכדי רבע מהכנסת על חשבון משלם המיסים, אינה יכולה להתנפל על אביב גפן שאמר (או לא) לפני הנוער לשקול את עתידם ואת המשך חייהם בארץ האוכלת הזאת.

לעולם לא אחדל מלהתפלא על העוצמות שמחלץ מאיתנו הדיון ב'ירידה', כולל מאלה שאילו היו שמים בידם דירת שני חדרים קטנה במנהטן, מישרה קבועה בהעברת דירות אצל 'מוישה' ובית ספר יהודי לילדיהם, היו מסתלקים מכאן באישון לילה, כעכברים מספינה טובעת, בלי ליידע את החותנת.

במעמד צד אחד אני קובע בזאת, שאחרי חמישים פלוס שנות קוממיות מדממת, שעה שמיטב האופטימיסטים חדלו לראות את להבת התקווה מהבהבת בקצה המנהרה, אנו מוותרים בזאת על המונח 'ירידה' לטובת המילה 'הגירה'; מילה המיטיבה לתאר את שעושה הזולת, כאשר הוא ישראלי, אירי או סיני, כאשר הוא משתמש בזכותו המולדת להעתיק את מקום מגוריו לצידו השני של העולם או למדינה סמוכה. רק אומה היסטרית, רדופת תחושות אשם והבאה חשבון קנטרני עם אזרחיה, מרשה לעצמה לעקור אותם אל החיים הקלוקלים שקמו לנו כאן ולהכריח אותם לעמוד, בחזה מנופח מגאווה יהודית, על סיפון 'אח"י-טיטאניק', שקרחון גדול חורר את ירכתיה וחרטומה מאיים להזדקר. הניחו לאביב גפן. הניחו להולכים. הניחו למהגרים. אחת הפרשנויות הלא מפליגות של הדמוקרטיה, היא זכותו של הפרט ללכת ולשוב כאוות נפשו. זה איננו נושא לדיון ציבורי. ...יצחק רבין ז"ל, מי שהנחיל לנו את המכתם המזלזל 'נפולת של נמושות' [להסביר], מתהפך ודאי בקברו. מצד שני, אולי גם רבין המנוח, פוליטיקאי שהחליף את עורו בהתפכחות מדינית מרהיבה, היה נסוג מהאמירה הנחותה ההיא, שהוציאה את דיבתם של רבים וטובים. אולי טובה 'נפולת של נמושות' ממשפחות שלמות הנמחקות מעל פני הארץ הקשה והבלתי אפשרית הזאת. משפחה אחרי משפחה, מת אחרי מת".

דיון בחברותות:

א. שנו רבותינו: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה נוכרים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר (ויקרא כ"ה, ל"ח): לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים".

כתובות ק"י ע"ב.

ב. כל המניח את א"י בשעת שלום ויוצא, כאילו עובד עבודה זרה. שנאמר (ירמיה ל"ב, מ"א): 'ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי' – כל זמן שהן עליה, כאילו נטועים היו לפני באמת בכל לבי ובכל נפשי. אך אינן עליה – אין נטועין לפני באמת.

אבות דרבי נתן פרק כו, משנה ב'.

ג. "כל זמן שאתם בארץ כנען [א"י] הריני לכם לאלוהים; אין אתם בארץ – איני לכם לאלוה.

תוספתא, עבודה זרה, פרק ה'.

1. האם היהדות, כדת מונותאיסטית, יכולה לקבל עמדה לפיה הדר בחוץ כמוהו כמי שאין לו אלוה. האם האלוהים מצוי רק בא"י?

2. מה הכוונה האפשרית באמירה הזאת, ובהשוואה של עזיבת הארץ לעבודה זרה?

3. היש בימינו תוחלת רוחנית לחיים יהודיים בגלות? האם ניתן לראות בחיים במדינת ישראל מחסום בפני התבוללות?

ד. שמעון בן אבא בא אצל רבי חנינא. אמר לו: כתוב לי איגרת כבוד [מכתב המלצה] ואצא לפרנסתי לחוץ לארץ. אמר לו: למחר אני הולך אצל אבותיך [אסתלק מן העולם], יהיו  [אבותיך] אומרים לי: נטיעה אחת של חמדה שהייתה לי בא"י התרת לה לצאת לחו"ל.

ירושלמי, מועד קטן פרק ג', הלכה ה'.

ה. שנו רבותינו: אין יוצאין מארץ לחוצה לארץ אלא אם כן עמדו סאתיים של חיטים בסלע [ כלומר, שנתייקר מאוד שער התבואה]. אמר רבי שמעון: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח [לקנות]; אבל בזמן שמוצא ליקח – אפילו עמדה סאה בסלע, לא יצא. וכן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: אלימלך [איש נעמי], מחלון וכיליון [שני בניו], גדולי הדור היו, ופרנסי [מנהיגי] הדור היו. ומפני מה נענשו [ומתו]? מפני שיצאו מא"י [בשנת בצורת] לחו"ל [אל ארץ מואב].

בבא בתרא צ"א, ע"א.

1. מה העמדות השונות בסוגיית הקו האדום המצדיק ירידה מן הארץ?

2. מה עמדת חכמים בסוגיית "אין לי ארץ אחרת"?

3. האם רק מצוקה קיומית מצדיקה ירידה, או יש להתייחס אליה כאל החלטה לגיטימית של כל אדם היכן לגור?

ו. רבי שמעון בן אלעזר אומר: חכם הדר בא"י ויוצא חוצה לארץ, פגם את עצמו [הטיל פגם בעצמו]; דר בה- משובח הימנו. ואף על פי שפגם, משובח הוא יותר מכל המשובחים שבמדינה [שלא גרו בא"י], משלו משל למה הדבר דומה? לברזל הינדואי [ברזל משובח מהודו], שבא ממדינת הים, שאף על פי שנפחת ממה שהיה [שנפגם בטילטולו]  משובח יותר מכל המשובחים שבמדינות.

אבות דרבי נתן, פרק כ"ח.

1. מה מהישראליות ומהיהודיות נשאר בישראלי היורד לחו"ל?

2. מה מהישראליות ומהיהודיות נשאר בילדיו ובנכדיו?

ז. תלמידי חכמים שבא"י מנעימין זה לזה בהלכה, ותלמידי חכמים שבבל, מחבלין זה לזה בהלכה.

 סנהדרין כ"ד, ע"א.

1. איך אפשר להסביר את הפסוק הזה? איזו עדיפות יש ללימוד תורה בא"י על לימוד תורה בגלות?

2. מה בין תפילה בגלות "לשנה הבאה בירושלים" לבין חיים בפועל בא"י?

ח. כל חלומות השווא להתבולל ולהתבטל, לא זו בלבד שאנו שוללים אותם מוסרית, אלא שהם גם אוטופיים מעיקרם. זהו לקח מאה שנות אמנציפציה, וזהו גם מה שמתברר והולך בעצם הימים האלה- יום-יום. מכאן כי בלא ריכוז טריטוריאלי אין חיים ליהודים. זוהי תורת-החיים של העם היהודי וזוהי מצוות העשה, הנגזרים מן ההיסטוריה של בת-זמננו... תמציתה של תורה זו היא- הגלות מאיימת השמדה; הטמיעה אינה אלא אשליה; אין קיום רוחני לעם ולאדם ללא קיום גופני; הגשמת הציונות היא אפשרות-החיים היחידה בשבילנו. ה"ראיה הריאליסטית" הבוטחת בקיומה של אפשרות אחרת, כבר עלתה בדורנו ב-6 מיליוני יהודים.

(יצחק טבנקין, "לקח ששת הימים", עמ' 114).

1. מה בעיני טבנקין האיום העיקרי על העם היהודי כתוצאה מחיים בגולה – השמדה פיסית או שמד רוחני?

2. היום אין בעולם מקום שבו יהודים נרצחים בגלל יהדותם יותר מאשר במדינת ישראל. האם יש בכך כדי לערער על צדקת הציונות?

חזרה למליאה

כל חברותא תציג את עיקרי הדיון על אחד הטקסטים.

* דברי לאה רבין אחרי ניצחון נתניהו בבחירות "בא לי לקחת את המזוודות ולעזוב את הארץ".

* 5 שנים אחרי כתיבת המאמר רון מיברג ירד מן הארץ. כעבור שנים אחדות ביקר בארץ, וכתב מאמר השמצה קשה מאוד על הארץ, להצדקת מעשהו.

סיפור השיר "יליד הארץ" (מתוך שיר לדרך). השמעה.

יליד הארץ / אהוד מנור

אבא שר אני לך,
על שיום אחד
קמת ותלך.
אמא זה השיר הוא לך,
על ימי לכתך
אחרי אבי לכאן.

שמש בא אל החלון,
ענף ירוק מלילה נעור,
וילד שפקח עיניו לתכלת
כאן בארץ אל,
בצל כרמל,
ליד הנחל.