הבלוג של אורי הייטנר

בשבוע שעבר התדרדרה הפוליטיקה הישראלית לאחת מנקודות השפל שלה.

ראש ממשלת ישראל לשעבר הורשע בפלילים.

עובדה זאת כשלעצמה, אמורה להיות יום שחור בתולדות החברה הישראלית. מצד שני, ניתן היה לראות ביום זה ביטוי לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, שבה מתקיים שוויון בפני החוק, ראש הממשלה נשפט ומורשע ככל אזרח. החברה הישראלית נאבקת בשחיתות.

והנה, האיש שהורשע בפלילים – תחת שיחפש דרך מילוט מבית המשפט כדי לגלוש למכונית מבלי שיידרש להציג את פניו המבוישות מפני התקשורת והציבור, חוגג כמנצח ועמו עדת התקשורת והפוליטיקה בישראל. תחת להלל את רשויות אכיפת החוק שבנחישות הביאו לכך שהעבריין עמד לדין – רשויות אלו היו למִרְמס ויעד לשיסוי, התלהמות והסתה, כשהדיון מתמקד בשאלה האם ניתן להסתפק בהתפטרותו של פרקליט המדינה, או שמא יש לתבוע את התאבדותו.

חגיגת הניצחון של המורשע בפלילים, נובעת מכך שבסעיפים אחרים בכתב האישום, שאף בהם הוכחה שחיתות ואף שחיתות פלילית שהביאה להרשעת המגן האנושי של אולמרט, שולה זקן, זוכה אולמרט מחמת הספק, כיוון שלא ניתן היה להוכיח מעבר לספק סביר, שהוא  אישית ידע על מעשי השחיתות שנעשו בלשכתו, בידי הקרובים לו ביותר, למענו ולמען בני משפחתו. חגיגת הניצחון הזאת ועוד יותר מכך – הלינץ' לפרקליטות המדינה, הם אות קלון לציבוריות הישראלית.

המערכת הפוליטית הישראלית התגלתה, סביב פרשה זו, במלוא כיעורה. הפוליטיקאים התחרו ביניהם בדברי חנופה למורשע "המנצח" וביידוי אבני בליסטראות בפרקליטות.

הדברים המכוערים, הנלוזים, הנפסדים ביותר, היו של חיים רמון, בעל עבר פלילי כשלעצמו, עם רקורד של לוחם בגורמי אכיפת החוק ומי שעסוק היום בהקמת מפלגת "מרכז" (כביכול) חדשה, שחרטה על דגלה "פוליטיקה נקיה". רמון הרשה לעצמו להציג את כתב האישום כתפירת תיק בידי הפרקליטות בשליחות הימין הקיצוני, כדי לעצור את התהליך המדיני שהוביל אולמרט. אין לו גבולות, לאיש הזה, שאינו משלים עם מיתת הנשיקה של הקריירה הפוליטית שלו.

אך לא פחות חמורה מההתלהמות הקיצונית ביותר, היא דווקא השתיקה וחוסר התגובה של שר המשפטים. השר נאמן לא מצא ולו מילה אחת להגנת הפרקליטות, תחת מתקפת השיסוי נגדה. בכך הוא מעל בתפקידו.

לזכותו של ראש הממשלה יאמר שהוא דווקא יצא להגנת הפרקליטות, אך הוא ברך את ראש הממשלה המורשע על זיכויו... ונשיא המדינה, חברו של אולמרט, לא עשה את הנדרש ממעמדו הממלכתי – לא גינה את ראש הממשלה לשעבר ולא את מסע הניצחון שלו לאחר הרשעתו.

כל מפלגתו של אולמרט, "קדימה", שהוקמה בחטא וכמה מראשיה כבר הורשעו בפלילים ואף נשלחו למאסר בכלא, חגגה את ניצחון המורשע. כך נהגה גם ש"ס – בעלת הפטנט על פוליטיקאים עבריינים המייללים על המשטרה והפרקליטות שרודפים אותם. אנשי הימין, המתעבים את הפרקליטות בשל מדיניותה בסוגיות אזרחיות, הצטרפו לחגיגת העליהום על הפרקליטות. אנשי הליכוד, שחלקם גנבו סוסים יחד עם אולמרט והנגבי במרכז הליכוד, אף הם הוסיפו קיסם למדורה. וכך, כמובן, נהגו אנשי "ישראל ביתנו", בתקווה שההתנפלות על הפרקליטות תרתיע את היועץ המשפטי מהגשת כתב אישום נגד ליברמן.

חברי הכנסת נהגו כגילדה מקצועית, של חשודים בפוטנציה החותרים להחליש את מערכת אכיפת החוק.

ברגעים המכוערים הללו של המערכת הפוליטית בישראל, בלטה שלי יחימוביץ', יו"ר האופוזיציה ומפלגת העבודה, כצדיקה בסדום; היא אמרה את מה שנדרש ממנהיג לומר ברגעים האלה – גינוי לראש הממשלה לשעבר שהורשע בפלילים, הצבעה על מלוא החומרה של תופעת השחיתות שבאה לידי ביטוי בהרשעתו והגנה חד משמעית על הפרקליטות מפני המתנכלים לה.

על כך ראויה שלי יחימוביץ' לכל שבח.

* "ידיעות הקיבוץ"