חמש מחשבות החולפות בראשי לנוכח הטרגדיה הנוראית - ניסיון ההתאבדות של משה סילמן. א. צורך בחשבון נפש של החברה הישראלית, על היחס הבלתי אנושי של הממסד לאנשים החלשים שהמר גורלם. כאשר אנו נאבקים למען מדינת רווחה ולמען צדק חברתי - אנו נאבקים לשינוי המצב המביא אנשים לייאוש כזה. מי שמתנגד לרעיונות הצדק החברתי ומדינת הרווחה, כביכול בשם "הכלכלה החופשית", צריך להבין מה התוצאות הרות האסון של דרוויניזם חזירי חסר רסן. ב. הידיעות על כך שהאיש הודיע מראש על כוונתו לבצע את המעשה, ו"חבריו" ידעו על כך ולא מנעו זאת, מזעזעות. לא תעמוד על דם רעך! צדק חברתי אינו רק דרישה מהממשלה, אלא קודם כל דרישה של כל אדם מעצמו. מי שידע ונתן לכך לקרות הוא פושע. ג. יש להזהר מגלוריפיקציה של סילמן. האמונה בערך החיים מחייבת אותנו לשלול מכל וכל מעשי ייאוש כאלה. ד. עוד לא פוזר העשן, וכבר קראתי בפייסבוק ש"המתנחבלים" אשמים. וזה הזכיר לי תקופות אפלות בתולדות עמנו. ה. שאט נפש מגל הטוקבקים והפוסטים הבזויים בפייסבוק של אנשי ימין קיצוני, ערלי לב, המתגוללים בסילמן "הסמרטוט הסמולני", וכבר רוקמים, כדרכם, תיאוריות קונספירציה על מנהיגי המחאה והקרן החדשה שארגנו את ההתאבדות כדי להציל את המחאה, כולל פרסום תמונה של סילמן אחרי ההצתה עם קרטיב ביד ועוד. כמה רוע...
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
